ת"א 39140-04-17

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעין, שהוצא מכוח סעיף 4 לחוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים), תשמ"א-1981 (להלן-"חוק סילוק פולשים").

המבקש הוא בעל מוסך הפועל בסמוך לשטח המקרקעין, ומשתמש בשטח, כפי הנראה, לחניית רכבים. המבקש טען כי נודע לו לראשונה על קיומו של הצו ביום 24.4.17, יום לפני המועד בו התכוונה הרשות לבצע את הפינוי, ולפיכך פנה עוד באותו יום לבית המשפט בבקשה דחופה לעיכוב ביצוע הצו.

סעיף 4 לחוק סילוק פולשים קובע כך "תפס אדם מקרקעי ציבור, ושוכנע הממונה, לאחר שעיין בדין וחשבון בכתב מאת פקח שביקר במקום ועל סמך מסמכים לענין הזכויות במקרקעי הציבור ולאחר שנתן לתופס הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו, כי תפיסתם היתה שלא כדין, רשאי הממונה, בתוך שישה חודשים מיום שהתברר לו כי התפיסה היתה שלא כדין, ולא יאוחר משלושים ושישה חודשים מיום התפיסה, לתת לו צו בחתימת ידו, הדורש מהתופס לסלק את ידו ממקרקעי הציבור ולפנותם, כפי שקבע בצו ועד למועד שקבע בו (להלן – מועד הסילוק והפינוי), ובלבד שהמועד האמור לא יקדם מתום שלושים ימים מיום מסירת הצו".

סעיף 5ב(א) לחוק קובע כי "הרואה את עצמו נפגע ממתן צו, רשאי לפנות לבית משפט השלום שבתחום שיפוטו נמצאים מקרקעי הציבור שהצו חל עליהן, עד למועד הסילוק והפינוי הקבוע בצו עדי להוכיח את זכותו להחזיק במקרקעי הציבור". סעיף 5ב(ב) קובע כי "פנייה לבית המשפט לפי סעיף זה לא תעכב את ביצוע הצו, אלא אם כן החליט בית המשפט אחרת, לאחר שנתן לממונה הזדמנות להשמיע את טענותיו".

המבקש פנה לבית המשפט בבקשה לביטול הצו ובמקביל עתר לעיכוב ביצוע הצו. בבקשתו טען המבקש כנגד הצו בשני מישורים. האחד, כי יש לבטל את הצו בנימוק שלא התקיימו התנאים להוצאתו, בפרט התנאי הקובע כי הצו יינתן בתוך 6 חודשים מיום שיתברר קיומה של תפיסה ולא יאוחר מ-36 חודשים מיום התפיסה. והשני, שקיימת לו זכות להחזיק בקרקע. באשר לטענה הראשונה הנטל להוכיח כי התקיימו התנאים מוטל על המשיב, ואילו בעניין הטענה השנייה הנטל להוכיח את הזכות במקרקעין מוטל על ה"פולש" (ר' רע"א 4311/00 מ"י נ' בן שמחון, פ"ד נח(1) 827).

המבקש מבסס את זכותו להחזיק במקרקעין, בין היתר, על טענתו כי הקרקע היתה בעבר בבעלות אביו ובבעלותו ורק בשנים האחרונות נעשו הליכי הסדר ביחס למקרקעין שבנדון, מבלי לפרט באיזה חלק מהמקרקעין מדובר, ובכך נגרעה זכותם של בעלי העניין בגוש זה לתבוע את זכותם. המבקש הבהיר שטענות אלה אינן באות לתקוף את הליך הרישום וההסדר הלקוי, לדבריו, אלא להבהיר כי לא מדובר ב"פולשים טריים", אלא בבעלים ובמחזיקים כדין מזה עשרות שנים. ממסמכים שהוגשו בתיק עולה, כי מדובר במקרקעין מוסדרים הרשומים בפנקס הזכויות על שם מדינת ישראל. לפיכך, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, קיים ספק רב לגבי מקור זכותו הנטענת של המבקש להחזיק כיום בקרקע.