פלונים ואח' נ' רואה

בפניי תביעה על פי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

התביעה הוגשה על סך 158,000 ₪. המדובר בתביעה של שכנים המתגוררים ברח' XXX בXXX.

ביום 27.3.25 התקיימה ישיבת הוכחות בהקלטה במהלכה העידו ונחקרו התובעים וכן הנתבעת.

עלי לציין, כי לא הובאו עדים מטעם אף אחד מהצדדים דהיינו לא שכנים בבניין, לא חברי הוועד בזמן שהתובע 1 שימש כחבר ובהמשך יו"ר הוועד.

עוד עלי לציין, כי הנתבעת הגישה את תצהירה יום לפני ישיבת ההוכחות, באופן שהוא חריג על פי כל פרמטר ואחרי שהתובעים כבר פנו למתן פס"ד בהעדר מילוי החלטות בימ"ש.

בהחלטתו, אישר ביהמ"ש נוכח אופי התביעה, את הגשת התצהיר ואף ציין, כי התנהלות הנתבעת מחייבת פסיקה של הוצאות. תצהירה של הנתבעת לא כלל שום מסמכים להגשה ואף לא תמלולים או הודעות אליה היא התייחסה בעדותה, כאשר העידה, כי גם התובעת מס' 2 הקניטה או הוציאה דיבתה רעה, כאשר התייחסה לבנה של הנתבעת דהיינו, כי זה הרביץ לאמו והוזמנה משטרה בעניין.

להלן טענות הצדדים כפי שעולים מכתבי הטענות:

טענות התובעים;

התובע היה במועד הרלוונטי דייר ברח' XXX בXXX. שימש כשנתיים כחבר וועד של הבניין – בשנים 2020-2022 ובשנה השלישית 2023, כיהן כיו"ר וועד הבית של הבניין והוא בעלה של התובעת ולהם ילדים קטינים משותפים.

התובעת 2, אשתו של התובע, הייתה דיירת בבניין. יש לה ילדה מנישואים קודמים. לתובעת עסק למניקור בדירתם.

התובעים עותרים לפיצוי בסך 158,000 ₪ בשל טענתם להתנהלות חמורה ופוגענית במסגרתה הנתבעת הוציאה לטענתם את דיבתם של התובעים רעה, תוך פגיעה בשמם הטוב. מדובר בריבוי פרסומים, אולם לצורכי אגרה מעמידים את התביעה על הסך האמור.

ביום 4.10.23, בקבוצת וואטסאפ של הבניין, המונה 132 דיירים, הנתבעת התבטאה והכפישה את שמם של התובעים, תוך השמעת הודעות קוליות.

העובדה שהתובע נבחר ליו"ר וועד הבניין מוכיחה את המוניטין והאמון שרכשו לו. הנתבעת כינתה את התובע "גנב" "הכניס כסף לכיס שלו". הנתבעת ייחסה לתובע מעילה בכספי ציבור.

פרסומים אלה גרמו לתובע נזקים שאינם ממוניים. מדובר בטענות הנתבעת שהן חסרות בסיס. טענות שקריות. לטענת התובע, כבר משנת 2022, החלה הנתבעת להתנכל לו, כאשר הוחלט באחת מישיבות הוועד, כי התובע לא ישלם דמי וועד בשל היות התובע מנהל הוועד.

התובע מציין, כי לאור ההתנהלות בוועד ומאחר ואחד מחברי הוועד עזב וכן לאור מסע ההשמצות של הנתבעת, הוא בחר שלא להמשיך ולכהן בוועד, שכן היו חילוקי דעות בינו לבין הוועד החדש שמונה.

התובעת, אם לשלושה ילדים, ביניהם ילדה בת 15 מנישואים קודמים ובעלת עסק למניקור, "זכתה" להשפלות ואמירות פוגעניות "עשה לך ילד וברח לך", "ברח וזרק אותך לרחוב" "פלוני עשה לך טובה ואסף אותך מהרחוב". דבריה של הנתבעת לא נכתבו כתוצאה מהתגרות או קנטור מצד התובעים.

התובעת ניהלה דו שיח בקבוצת הוואטסאפ הכללית עם אחת הדיירות, הנתבעת החלה להשתלח בתובעת, תוך ייחוס בדבר ביצוע מעשים פליליים של בעלה- התובע, "כינויי גנאי כלפי התובעת, השמצות והכפשות." דובר היה במסע הכפשות במשך קרוב ל-40 דקות.

זאת ועוד, הנתבעת צירפה תמונות של התובע מאותו היום אליו מתייחסת הנתבעת, כי "לקח כסף לכיס" וכי "אין קבלה בספר הקבלות". לתובעים לא ידוע מהיכן השיגה הנתבעת תמונות אלה, תוך פגיעה בפרטיותם של התובעים אשר "חגגו חג ועשו "על האש.".

התקיים הליך של בקשה למניעת הטרדה מאיימת בין הצדדים במסגרת ה"ט 8724-10-23. צורף הפרוטוקול מיום 8.10.23 (הבקשה הוגשה כנגד הנתבעת וכנגד בעלה – מוטי).

נוכח התנהלות הנתבעת, התובעים פרסמו את ביתם למכירה.

טענות הנתבעת:

לטענת הנתבעת, מדובר בסכסוך שכנים. התובעים לא "טמנו ידם בצלחת". הם כתבו משפטים מעליבים בקבוצה. השכנים ראו בה ככתובת המגנה עליהם מפני התובעת 2.

למעשה, עיקר טענותיה של הנתבעת 2 הן, כי עומדת לה הגנה של "אמת דיברתי", שכן מדובר היה בניהול לא תקין של כספי ועד הבניין על ידי התובע. כל ניסיונותיה, לרבות קבלת מסמך שנשלח ע"י רואה החשבון פינטו לתובע (סומן/1), וכן לקבל את תדפיסי החשבונות ואת ספר הקבלות ו/או כל חומר רלוונטי הנוגע לכספים ששולמו והוצאות שהוצאו, לא נענו ע"י התובע או ע"י כל גורם אחר.

ביחס להתבטאויות כנגד התובעת טוענת הנתבעת, כי הדברים נאמרו בשעת כעס וכאשר הושמעו כלפיה טענות והשמצות ביחס לבנה ומעצרו ע"י המשטרה, לאחר שנטען שהרביץ לאימו.

לטענתה של הנתבעת, היא לא פנתה למשטרה מתוך רצון שלא לפגוע בתובע שהוא עובד רכבת ישראל וניסתה לפתור את העניין תוך פניה לתובע לקבל את ספרי החשבונות דבר שלא צלח.

דיון והכרעה;

לאחר עיון בכתבי הטענות, בחינת התצהירים ושמיעת הצדדים בישיבת ביהמ"ש מיום 27.3.25 לרבות סיכומי הצדדים אני נותן בזאת את פסיקתי.

דין התביעה להתקבל אך בחלקה בלבד. אין כל סיבה והצדקה לפסוק סכום של 158,000 ₪ אשר נתבע ע"י התובעים בתביעה זו.

להלן נימוקי:

תכליתו של חוק איסור לשון הרע, היא לספק מענה להתנגשות הזכויות שנוצרת, מקום שנעשה פרסום הכרוך בלשון הרע. החוק מבקש להבטיח את כבוד האדם ואת זכותו לשם טוב של הנפגע מן הפרסום. בה בעת, מבקש הוא להבטיח גם את הזכויות והאינטרסים הטמונים בפרסומים שונים, וזאת בדגש על חופש הביטוי וחופש העיתונות.

ראו בעניין זה, דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך (במאגרים, 18.9.14).

סעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע קובעים כדלקמן:

"1.לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

2.(א)פרסום, לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב)רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –

(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע."

כמו כן, למפרסם לשון הרע, עומדות במקרים מסוימים הגנות הקבועות בחוק. סעיפים 13-15 עוסקים בהגנות כאמור.

יוצא אפוא, כי לצורך חיוב אדם על פי עוולת לשון הרע, על התובע להוכיח קיומם של שלושה רכיבים –

קיומו של 'פרסום';

אדם נוסף מלבד התובע נחשף לפרסום;

הפרסום כולל 'לשון הרע'.

רוצה לומר, כשבוחנים האם מתקיימת עילת לשון הרע, יש לבחון בשלב הראשון, האם מתקיימים יסודות ה"פרסום" ו"לשון הרע" כהגדרתם בסעיפים 2-1 לחוק. כשיש ליתן משקל לשם הטוב, כבוד האדם ויתר הזכויות המצויות על כף זו של המאזניים.

על מנת לקבוע האם פרסום מהווה לשון הרע, אין חשיבות לשאלה האם הייתה למפרסם כוונה לפגוע אם לאו, ואין הכרח כי נפגע יושפל או יבוזה הלכה למעשה. די בכך שהפרסום היה עשוי להביא לתוצאה שכזו (ראו: רע"א 9647/17 בהט נ' דגן (במאגרים, 31.12.2017))

בשלב השני, יש לבחון האם חלים הסייגים לאיסור לשון הרע, ובהתאם להגנות הקיימות בחוק. בחוק הוגדרה רשימה של פרסומים המותרים, חרף העובדה שיש בהם לשון הרע (סעיף 13 לחוק). נוסף על כך, נקבעו בחוק הגנות אשר פוטרות את המפרסם מאחריות בגין לשון הרע- כשמדובר בפרסומים שהם אמת ושיש בהם עניין לציבור (סעיף 14 לחוק).

בענייננו, מדובר בסכסוך שכנים, אבל העובדה שמדובר בסכסוך שכנים אינה שוללת את העובדה שהנתבעת הוציאה את דיבתם של התובעים רעה, כפי שיובהר בהמשך.

למעשה, מתוך עדויות התובעים עצמם בישיבת בימ"ש מיום 27.3.25 עולה, כי לא הייתה שום הצדקה אמיתית לתביעה על סך של 158,000 ₪. תביעתם של התובעים, היא לכל היותר תביעה על סך 50,000 ₪ על כל אחד מהתובעים, שהינו סכום שניתן לתבוע ללא כל הוכחת נזק.

טענת התובעת 2, לפיה לכאורה, נגרם לעסק שלה (עסק של ציפורניים) שהתנהל בקרית אתא- בביתה, נזק ממוני, היא טענה בעלמא, שלא הוכחה כלל ואני דוחה אותה לחלוטין, גם בהעדר ראיות וגם לאור העובדה שלא היה בה שום ביסוס.

הנתבעת לא הכחישה, כי היא זו שפרסמה בקבוצת הווטסאפ של הבניין, המונה לא פחות מ- 132 דיירים, ביטויים שיש בהם כדי לשון הרע. העובדה שקראה לתובע "גנב, הכניס כסף לכיס שלו" הם ביטויים שיש בהם כדי לבזות ולפגוע בתובע.

הטענה של הנתבעת, כי התובע לא העביר לה קבלות ו/או חשבונות הנוגעים לניהול הבניין, עדיין אינה מצדיקה ביטוי כמו "גנב", ביטוי שלא הוכח שהוא נכון ואין כל ראיה שהוא נכון בנסיבות העניין. לפיכך, לא עומדת לנתבעת ההגנה הקבועה בחוק.

עוד יש לציין, כי בעניינה של התובעת פעלה אף הנתבעת בצורה קיצונית יותר, כאשר העירה בקבוצת הווטסאפ, כינויי גנאי והשמצות של ממש, כאשר התייחסה למצבה האישי של התובעת- שנישאה לתובע כאשר יש לה בת ממערכת יחסים קודמת וכך ציינה "עשה לך ילד וברח לך", "ברח וזרק אותך לרחוב", "פלוני עשה לך טובה ואסף אותך מהרחוב".

אין ספק, שמדובר בביטויים קשים ופוגעניים.

בעניין זה יש לציין, כי הנתבעת העידה, כי התבטאה באופן האמור כלפי התובעת. בעניין זה העידה הנתבעת כך:

עוד יש לציין, כי הנתבעת הגישה את התצהיר מטעמה, יום לפני ישיבת ההוכחות, כאשר היה לה מספיק זמן להגיש תצהיר מסודר עם הוכחות וראיות לטענותיה, דבר שלא נעשה. ככל שהיה לה טענות שגם כלפיה הושמעו ביטויים פוגעניים, היה עליה להגיש את המסמכים האמורים ואת התמלול שלהם ואף להגיש תביעה שכנגד, אם רצתה בכך.

הניסיון לטעון בסיכומים, שכביכול היעדר הגשת תלונה במשטרה או הגשת תביעה שכנגד, נועדה לבטא התחשבות בתובע, או היעדר רצון ליצור "כוונה לפגוע" כמשמעותה "בלשון הרע", נדחה על ידי ואני מקבל יותר את הסבר התובעים בסיכומיהם, כי היה על הנתבעת לפני שהיא בוחרת בהשמצות מול התובעים, לפעול בכל אמצעי סביר אחר.

עם זאת, אני מסכים עם ב"כ הנתבעת, כי הסכסוך בין הצדדים יצא לחלוטין מהקשרו, וניתן היה להסתפק בצו ההדדי שניתן על פי חוק למניעת הטרדה מאיימת בהסכמה, דבר שהיה מונע קשר בין הצדדים.

התובע, אילו רצה בכך, יכול היה גם למתן את הסכסוך באופן שהיה דואג להעביר לנתבעת או למי מטעמה, בצורה מסודרת את החומרים שנתבקש, ויתכן שהדבר היה מייתר את הסכסוך בין הצדדים.

איני יכול לשלול, נוכח החומר שהוצג בפני ועדויות הצדדים, שהיה אי סדר מסוים בנושא החשבונות באותו בניין, ולא ברור לי כלל ועיקר, שכן לא הוצג בפני הפרוטוקול, שבמהלכו למעשה טוען התובע, כי בתקופה שהיה יו"ר וועד בגלל הזמן שנדרש להשקיע, לא שילם את מיסי הוועד כחוק.

זאת ועוד, לא הוצגה הקבלה על סך 100 ₪, המתייחסת לאותו אירוע של "על האש" שעשה התובע, אשר בגינו צולמו התמונות שלטענת התובע פגעו בפרטיותו. לא צוין מי צילם את התמונות ובאילו נסיבות. עם זאת, אין מחלוקת כי הנתבעת היא שפרסמה תמונות אלה.

נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי, כי דבריה של הנתבעת מהווים לשון הרע בהתאם לחוק ולפסיקה. כמו כן, לא שוכנעתי, כי לנתבעת עומדות ההגנות הקבועות בחוק, שכן היא לא הוכיחה, כי מדובר ב"אמת דיברתי" או בהגנה אחרת העומדת לה.

באיזון הנכון שבין כל האמור לעיל, אני סבור שדין התביעה להתקבל בחלקה, תוך לקיחה בחשבון של טענות הנתבעת ולכן אני פוסק כדלקמן:

עבור התובע 1 - סך של 18,000 ש"ח, עבור התובעת 2 סך של 22,000 ₪.

לסכומים האמורים, יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ וכן החזר אגרות בגין הוצאות ותמלולים, לרבות הוצאות בגין הגשת התצהיר באיחור מכוח ועל פי החלטת בית המשפט מיום , על סך של 1,500 ₪ + מע"מ.

הסכומים האמורים ישולמו לתובעים על ידי הנתבעת באמצעות ב"כ, בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הסכומים ריבית והצמדה כחוק.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"א אב תשפ"ה, 05 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.