ת"א 38911-08-13 ערטול נ' מגיד חנא ואח'

1.לפניי בקשה של הנתבע מס' 1 להותיר לו להגיש הקלטה מטעמו, כחומר חסוי לתיק בית המשפט.

2.התובע הגיש תביעה לסעד הצהרתי, לפיו יקבע כי המשכנתא שנרשמה לטובתו ביום 1.5.12 בנכס מקרקעין בכפר מג'אר, לא נמחקה כדין מעולם וגוברת על כל רישום שנעשה לאחר מכן לטובת מי מהנתבעים.

במסגרת הדיון מיום 16.12.13 ניתנה על ידי החלטה לפיה הצדדים יסיימו את כל הליכי הביניים ביניהם. כמו כן, במסגרת הדיון מיום 11.9.14 ניתנה החלטה לפיה הצדדים יגישו תצהירי עדות ראשית, ואכן התצהירים הוגשו. במסגרת הדיון מיום 18.6.15, לאחר שהודיעו הצדדים כי סיימו את כל הליכי הביניים, נקבע התיק להוכחות ליום 16.12.15.

3.ביום 18.8.15 הגיש הנתבע מס' 1 את הבקשה שלפניי, בה ביקש כאמור כי בית המשפט יאפשר לו להגיש הקלטה כחומר חסוי לתיק בית המשפט.

ב"כ התובע הגיב לבקשה וטען כי יש לדחותה. לטענתו, הצדדים כבר הגישו את תצהיריהם והודיעו על סיום הבאת הראיות. הוסיף כי ההקלטה לא הובאה בשלב גילוי המסמכים. נוכח האמור טען כי אין כל מקום לאפשר לנתבע מס' 1 להגיש ראיות חדשות, וודאי מקום בו הוא אינו מפרט את מהותן. עוד טען כי מכל מקום אין לקבל את בקשת הנתבע מס' 1 להגיש את הראיה כחומר חסוי לתיק בית המשפט, מקום בו הדבר אינו עומד בכללי גילוי המסמכים.

הנתבע מס' 1 הגיב לתשובת התובע וטען כי בפסיקה הוכרה בעבר האפשרות להגיש ראיה חסויה בהליך האזרחי וזאת על מנת למנוע מהצד שכנגד לשנות את גרסתו. הוסיף כי הראיה אותה הוא מבקש להגיש, הגיעה לידיו רק לאחר סיום הליכי הביניים.

דיון והכרעה: 

4.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, נקבע בפסיקה לא פעם כי הוספת ראייה לאחר שהסתיימו הליכי גילוי המסמכים, אינו השלב המקובל להגשת ראיות ואין זו הדרך המקובלת לניהול ההליך. עמד על הדברים כב' השופט ריבלין (כתוארו דאז):