פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול")

לפניי תביעה לפיצויים בגין תאונת דרכים כמשמעות מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע, יליד 4.11.1968, בן 49 כיום, נפגע ביום 06.08.2013 (בהיותו כבן 45) בתאונת דרכים, עת רכב על אופנוע במהלך עבודתו. בעקבות התאונה, נחבל התובע ברגלו הימנית (להלן: "התאונה"). התובע פונה באמבולנס לבית החולים "בילינסון" ושם אובחן כסובל משפשופים בקדמת השוק והברך, ומפריקה של MTPJ, וכן – חשד לתלישה של ACL. התובע אושפז ללילה, ועבר ניתוח בהרדמה מלאה, שבו בוצעה בו "רדורציה פתוחה לפריקה של MTPJI".

הנתבעת הייתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו מבטחת האופנוע. הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות, על כן, בפסק דין זה אתייחס לשאלת הנזק בלבד.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). יצוין כי מאז כשנה ומספר חודשים לאחר התאונה, נוהג התובע במונית כשכיר, ועובר לתאונה היה בעל עסק עצמאי למתן שירותי קייטרינג, שלעיתים גם שכר מונית לשימוש בעסק ולהשלמת הכנסה.

התובע תובע מאת הנתבעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה, כשאין מחלוקת בין הצדדים כי חל בענייננו חוק הפלת"ד.

השאלות המרכזיות ששנויות במחלוקת בתביעה הנדונה הינן:

• מהי הנכות התפקודית שיש לייחס לתובע, בנסיבות.

• מהו בסיס שכרו של התובע לצורך חישוב הפסדי שכר בגין התאונה, האם הוכחו הפסדי שכר לעבר, והאם הוכחה גריעת שכר לעתיד, ומה שיעורה.