ת"א 38771-08-15 בנימיני נ' בן עזרא דגן

בקשת תובעת למחיקת סעיפים מתצהיר נתבע בהיותם סותרים את הודאתו במשפט הפלילי.

1. התביעה הוגשה כתביעה אזרחית נגררת לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד – 1984. מסיבות השמורות עמה התעלמה התובעת מסעיף 42 ד' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971 וממעמדו, ככלל, של פסק הדין הפלילי כראיה חלוטה ביחס למעשים נשוא התביעה הנגררת.

התובעת בחרה לפנות ל"דרך צדדית" בתקנה 104 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 ולדיני חזרה מהודאה. לטענתה דין הסעיפים להימחק מפני שהנתבע לא ביקש וממילא לא קיבל מבית המשפט רשות לחזור בו מהודאתו.

2. הנתבע מצדו טוען שמדובר בסמנטיקה, בניסוח "שבלוני" של כתב האישום אשר אינו כולל תיאורים מפורטים, מסביר את ההיגיון בהצהרותיו על האירוע ומציין שהתובעת מנסה ליצור יש מאין באמצעות העלאת טענות על הנזק ללא חוות דעת רפואית. לסיום, הוא מותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית משפט אך מבקש לחייב את התובעת בהוצאות הבקשה, מאחר וזו הבקשה ה – 17 כאשר האירוע אינו מוכחש.

3. הנתבע הורשע בגרימת חבלות של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. זאת לאחר שהודה (לענייננו) בעובדות הבאות: התובעת יצאה מהחנות לאחר שלא עלה בידה לשוחח עמו, הוא יצא אחריה תוך השמעת קללות והחל לתקוף אותה שלא כדין בכך שנגח בראשה. כתוצאה מהתקיפה חשה התובעת בכאבים חזקים בראשה, נגרמה לה אדמומיות על האף והמצח מצד שמאל, שהינן חבלות של ממש.

4. בסעיף 3 הצהיר הנתבע ששוחח בטלפון עם לקוח כאשר התובעת התפרצה מולו לפתע, החלה להטיח בו מילים מעליבות ויצאה מהחנות. בסעיף 6 הצהיר שלא רצה לנגוח בתובעת אלא קירב את ראשו לכיוונה בתנועה מאיימת וכתוצאה מכך היא קיבלה מכה קלה במצח.

הצהרות אלה אינן מתיישבות עם הודאתו ואני מורה על מחיקתן מתצהירו.

5. בסעיף 7 הצהיר הנתבע שלאחר האירוע טופלה התובעת רפואית במקום, דבר המעיד על פגיעה קלה ביותר ואף ניתן ללמוד על כך מהתיעוד הרפואי הדל בתיק בית המשפט.

המושג "חבלה של ממש" הוא חלק מהנורמה הפלילית ומשמעו "חבלה" כהגדרתה בסעיף 380 לחוק העונשין, אשר על פי הפסיקה, מתווסף לה ביטוי מוחשי (יעקב קדמי על הדין בפלילים – חלק שני 836 (1995)).