ת"א 38708-10-14 אלישיב נ' זלר אבלגון שירותים פיננסיים בע"מ ואח'

מונחת לפני בקשת המבקשת (הנתבעת 2) לחיוב המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להוצאותיה.

1. התביעה הנדונה היא תביעת המשיב לביטול פסקי דין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 16.1.03 ומיום 21.12.05 בת.א. 830/97 (להלן: "פסקי הדין").

2. לטענת התובע פסקי הדין התקבלו כתוצאה ממרמה, תרמית וקנוניה מצד הנתבעים, עוד לטענתו, והנתבעת 2, היא המבקשת, לא הייתה זכאית להיפרע מפסקי הדין, הואיל ואין זהות בין הנתבעת 2 לבין הזכאית על פי פסקי הדין. עוד טען המשיב בכתב התביעה כי פסקי הדין הושגו בקנוניה יחד עם הנתבעים 3-4, קנוניה אשר התגלתה למשיב רק לאחר מתן פסקי הדין.

3. לאחר הגשת התביעה הנדונה, הגישה המבקשת את הבקשה לערובה להוצאותיה בטענה שהמשיב מסתיר מבית המשפט כי אין המדובר בעובדות חדשות, אלא בעובדות ישנות, אשר נטענו בערכאות השונות ונדחו על ידן, וכבר ביום 8.11.08 דחה בית המשפט העליון את טענת המשיב כי המבקשת אינה מי שלזכותה ניתן פסק הדין וכן נדחתה הטענה כי תיקון שם התובעת בפסק הדין הושג במרמה.

4. המבקשת טוענת עוד כי יש לחייב המשיב בהפקדת ערובה להוצאותיה בסך שלא יפחת מ- 200,000 ₪, משום שהמשיב אינו מציין את מענו בכתב התביעה ובשל כך שסיכויי התביעה קלושים. לטענתה של המבקשת היא פועלת שנים נגד המשיב בתיקי ההוצאה לפועל ואי עדכון כתובתו מסכלת את האפשרות לבצע לו מסירות אישיות ולבצע הליכי גבייה.

5. המשיב הגיש תגובתו וטען כי המדובר בהליך עצמאי העומד בפני עצמו וכי טענות המבקשת לעניין הליכים קודמים שנוהלו אינם נימוק לקביעת חיוב בערובה בתביעה חדשה למשפט חוזר אזרחי. לטענת המשיב במקרה הנדון המדובר בתביעה עצמאית התוקפת באופן ישיר את פסקי הדין ומוכיחה תרמית, הונאה וקנוניה בגלגול הקודם נוכח גילוין של ראיות חדשות וביניהן הודאת הנתבע 3, כי נרקמה קנוניה לצורך השגת פסק דין כנגדו. עוד טען המשיב, כי חיזוק לפעולות המרמה של המבקשת ניתן למצוא בכך שתיק הוצאה לפועל שנפתח גם כנגד הנתבע 3 על יסוד פסק הדין מושא החוב - נסגר בשנת 2013 כאשר החוב הוא אפס, ופתיחתו של תיק הוצאה לפועל נוסף נגדו, נעשה בניגוד לדין ובכך מנסה המבקשת להיפרע פעמיים את החוב, מעשה שאינו חוקי.

6. בהתייחס למענו טען המשיב כי הוא מיוצג על ידי עו"ד ודי במענה של באת כוחו. עוד טען המשיב כי בשל כך שהמבקשת התעמרה בו לאורך השנים היא הותירה אותו במצב בו הוא מסתייע בחברים המאפשרים לו ללון אצלם ואין לו כתובת קבועה. לעניין זה טען כי העובדה שהוא עני ללא קורת גג אינה מצדיקה חיובו בערובה בסך של 200,000 ₪.

   דיון והכרעה

7. לאחר עיון בטענות הצדדים לרבות בבקשת המשיב לצירוף ראיה, וכן תגובת המבקשת לבקשה זאת, אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל.