ת"א 38568-07-12 סיטון נ' מור ואח

כללי

המחלוקת בין הצדדים עוסקת במוסך המצוי מתחת לתחנת דלק סונול, השוכנת ביציאה המערבית מירושלים ברחוב ויצמן 1. התובע טוען כי המוסך מחולק לשני חלקים. חלק אחד, אשר מכונה על ידי התובע "שטח A", מצוי מתחת למבנה תחנת הדלק במעין קומת מרתף של תחנת הדלק. החלק השני של המוסך, אשר מכונה על ידי התובע "שטח B", מורכב מחצר וסככה אשר נבנו על קרקע אשר צמודה לקומת המרתף של תחנת הדלק (ראו – תשריט השטחים אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה). המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשטחB . טענתו המרכזית של התובע הינה שהוריו, ולאחריהם הוא עצמו, החזיקו בשטח זה במשך שנים, וכי הנתבעות הוציאו אותו מידיו שלא כדין. הנתבעות, לעומת זאת, טוענות כי הן החזיקו בשטח B והתובע הוא שפלש לתוכו שלא כדין. ויובהר, אין חולק כי הבעלים של שטח B הוא מנהל מקרקעי ישראל, וכי לאיש מבעלי הדין אין הסכם חכירה או הסכם אחר עם המנהל בנוגע אליו. יוצא, אם כן, שהן התובע והן הנתבעות טוענים לזכויות בשטח B מכוח החזקתם בו ותו לא.

העובדות

הנתבעות 3-1 (להלן – "הנתבעות"), הן היורשות של רבקה זלצמן ז"ל, אשר חכרה את שטח A של המוסך ממנהל מקרקעי ישראל, והשכירה אותו משנות השישים של המאה העשרים בשכירות מוגנת להורי התובע. הורי התובע הפעילו בשטח A מוסך. ברבות השנים הרחיבו הורי התובע את המוסך בכך שתפסו חזקה בשטח B ובנו בו סככה. לאחר שהורי התובע הלכו לעולמם הפעיל התובע את המוסך בשטחי A ו-B כאחד. כאמור לעיל, הן לנתבעות והן לתובע אין זכויות בעלות או חכירה בשטח B , וככל שיש או היו למי מהם זכויות כלשהן בשטח B הרי שהן נובעות אך ורק מהחזקתם בו. כך התנהלו הדברים על מי מנוחות במשך עשרות שנים.

ביום 09/04/98 הגישו הנתבעות תביעת פינוי נגד התובע ואמו במסגרת ת.א. 6137/98. בסעיף 8 לכתב התביעה (נספח ג' לכתב ההגנה), דרשו הנתבעות את סילוק ידם של התובע ואמו "מתוספת הבניה שבנכס", וכן: "לפנות את ידי הנתבעים (התובע ואמו – א.ר.) מכל שטח המוסך שבנכס המוחזק על ידם, להשיבו לתובעות כשהוא ריק, נקי ופנוי מכל אדם וחפץ". ביום 13/07/99 ניתן על ידי כב' השופט סולברג פסק דין המקבל את התביעה (ראו – נספח ה' לכתב ההגנה). על פסק דין זה הגישו התובע ואמו ערעור. בעקבות כך החליטו הנתבעות שלפניי לשלם לתובע ולאמו פיצוי בגין הפינוי, למרות שפסק הדין לא קבע זאת (ראו – סעיף 9 לתצהיר הנתבעת 1), ובלבד שהתובע ואמו יפנו את המוסך. הסכמה זו קיבלה ביטוי בפרוטוקול דיון שהתקיים בפני כב' השופט סולברג כשלוש שנים לאחר מתן פסק הפינוי. וכך נכתב בפרוטוקול:

"ב"כ הצדדים: לאחר ששוחחנו עם הלקוחות הגענו להסכמה כדלקמן: נבקש שבית המשפט ימנה שמאי מטעמו כדי לשום את שווי הדיירות המוגנת בשני החדרים הפנימיים וחדרון קטן (מסומן בצהוב בת/2), שנמצאים מתחת למבנה הבנוי ללא סככת האסבסט וללא שטח הקרקע הצמוד. השמאי לא יישום את שווי סככת האסבסט הצמודה למבנה ואת השימוש בקרקע שליד הסככה מבחוץ. 

...

אין בהסכמה זו כדי לפגוע בזכויות הנתבעים כנגד כל גורם בגין נזקים שנגרמו למוסך בכללותו עד ליום קבלת התשלום והפינוי בפועל, וכן אין בהסכמה זו כדי לפגוע בזכויות הנתבעים בכל הקשור לסככה ולשטח הקרקע החיצוני ולמוניטין של המוסך. כל הגורמים האלה לא יבואו בחשבון לצורך חוות דעת השמאי. יינתן פסק דין לפינוי בכפוף לתשלום תוך 3 חודשים מהחלטת השמאי."

(ראו – נספח ד' לתצהיר התובע).

בהמשך להסכמה זו מונה על אתר שמאי, וניתן פסק דין מותנה בזו הלשון: