ת"א 38451-03-15 בנק הפועלים בע"מ נ' טרפלקס תעשיות בע"מ

בזיקה להחלטה שניתנה על ידי ביום 11.9.16, לאור השתלשלות האירועים בתיק זה, קבעתי דיון במעמד ב"כ הצדדים ביום 12.1.17, על מנת לבחון שוב את הבקשה לצירוף נתבע, ולא ראיתי צורך לשוב ולפרט את רקע התביעה וטענות הצדדים בכללותם.

לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים, ועיינתי בכל אשר הובא בפניי, נחה דעתי כי אין להיעתר לבקשה ולהורות על צירוף נתבע, ולהלן נימוקיי:

1. תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 (להלן: "התקנות") מסדירה את האפשרות לצירוף בעלי דין, ומקנה לבית המשפט שיקול דעת בבחינת האפשרות להורות כן.

    

2. תקנה 24 לתקנות קובעת בזו הלשון:

    

   "בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט או הרשם, לבקשת אחד מבעלי הדין או בלא בקשה כזאת ובתנאים שייראו לו, לצוות על מחיקת שמו של בעל דין שצורף שלא כהלכה כתובע או כנתבע, או על הוספת שמו של אדם שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע או שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" (הדגשה שלי – נ.ב.)".

    

3. יש הבחנה ברורה בפסיקה בין מצב בו מבקש תובע לצירוף נתבע, לבין מצב בו מבקש נתבע צירופו של נתבע.

    

4. בכל הנוגע לצירוף נתבע לאור בקשת נתבע, נקבע כי רק "במקרים נדירים ביותר יצורף בעל דין כנתבע, שלא על פי רצונו של התובע, שהרי הלה זכאי לקבוע עם מי רצונו להתדיין ולמי יהיה עליו לחוב בהוצאות בתום ההליך, אם תביעתו לא תתקבל".

   (ראה: ע"א (ת"א) 2489/07 רובוגרופ ט.א.ק. בע"מ ואח' נ' פוריה מערכות (1989) בע"מ (פורסם בנבו 8.8.07). ועוד, נקבע שהכלל הוא, כי התובע בוחר בנתבע, ואין לכפות עליו לתבוע אדם שממנו אינו חפץ לדרוש סעד (ע"א 543/59 מדינת ישראל נ' טובה קיסלוג (שפיגלמן) פ"ד יד(2) 1165).