ת"א 38446-04-15

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני, שנתבקשה במעמד צד אחד ובטרם הגשת הליך עיקרי וכן הבהרה שהוגשה על ידי המבקשים. לאחר שעיינתי בבקשה ובהבהרה אני סבורה כי דין הבקשה בשים לב לאופן הגשתה להידחות במעמד צד אחד ללא צורך קבלת עמדתו של הצד שכנגד וזאת מהטעמים הבאים על משקלם המצטבר-

1. הבקשה הוגשה קודם להגשת הליך עיקרי. לאחר עיון בבקשה, לא מצאתי כי נסיבות המקרה דנן נמנות עם החריגים אליהם כיוונה תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שבהם יכול שיינתן צו ארעי או זמני טרם שהוגש הליך עיקרי; ההליך העיקרי נדרש, בין היתר, נוכח ההבחנה הנדרשת בין טענות תכנונית לבין טענות קנייניות במקרים כגון דא. המבקשים עצמם עומדים על הבחנה זו ולשיטתם טענותיהם הן טענות קנייניות אשר מקומן להתברר בבית המשפט, אך בהעדרו של הליך עיקרי לא ניתן לבחון את טענות המבקשים.

עיון בהתנגדות אשר הוגשה על ידי המבקשים לרשויות התכנון מעלה כי המבקשים העלו טענות כנגד ההחלטה התכנונית - מובן כי ככל שהמבקשים עותרים כנגד החלטת רשויות התכנון הרי שזהו אינו המסלול הדיוני המתאים, דבר שיש בו כדי להקרין אף על סיכויי התובענה.

עניין נוסף המקרין במישרין על סיכויי התובענה הוא העדר חוות דעת לתמיכה בטענות המבקשים לתמיכה בטענותיהם הקנייניות.

2.זאת ועוד כעולה מן הבקשה וההבהרה לשיטת המבקשים היתר הבנייה ניתן לפני למעלה מחודש ימים, ביום 23.3.2015 ועליו "נודע למבקשים מס' ימים מאוחר יותר". במצב דברים זה יש בהגשת הבקשה רק עתה שיהוי המאיין מתן סעד זמני במעמד צד אחד ובוודאי טרם הוגש הליך עיקרי.

3. במישור מאזן הנוחות נטען כי "לא יכולה להיות מחלוקת שמאזן הנוחות בעניין זה נוטה לטובת המבקשים". טענה זו נטענה ללא כל ביסוס והטיעון כולו הינו דל מאוד; לשיטתם של המבקשים הבנייה כבר החלה לאחר שלשיטת המבקשים ניתן היתר בנייה, דבר אשר מטה את הכף לטובת המשיבים. זאת בפרט כאשר על פניו, המבקשים העלו טענותיהם בפני רשויות התכנון, אשר דחתה, כך נראה, את טענותיהם. בנוסף, הטענה כי הבניה כבר החלה נטענה ללא כל פירוט באשר למועד הבנייה, טיב הבנייה, היקפה וכיוצ"ב.

4. אשר על כן הבקשה לסעד זמני נדחית. בהיעדר הליך עיקרי, בכך מסתיים ההליך.

תוגש תובענה ובגדרה בקשה לסעד זמני, הרי שזו תיבחן.