ת"א 38384-03-13 אבו אל היג'א ואח' נ' נאסא רים למסחר בע"מ ואח'

1.בפני בקשה שהוגשה מטעם הנתבעים 1 ו-2 לחייב את התובעים בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיהם וזאת בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 וכן על פי הוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999.

2.הרקע לתביעה 

2.1התובע 1 הינו בעל השליטה בתובעות 2 ו-3 המנהלות עסק של נגריה בכפר שעב.

2.2הנתבעת 1 הינה חברה המתמחה בניכיון שיקים והלוואות חוץ בנקאיות ונשלטת על ידי הנתבע 2.

2.3הנתבע 3 שימש כרואה החשבון של התובעים משך תקופה ארוכה.

2.4בכתב התביעה נטען כי התובעים קיבלו במועדים הרלוונטיים המחאות רבות מידי לקוחותיהם. לצורך קבלת תזרים מזומנים נהגו התובעים ליטול הלוואות קצרות טווח מהנתבעים כנגד ניכוי ההמחאות. על פי כתב התביעה, התקשרות זו החלה בשנת 2006.

2.5לטענת התובעים, במסגרת ההתקשרות בין הצדדים הם נטלו הלוואות במיליוני שקלים וניכו המחאות רבות מידי יום כאשר הנתבעים מנצלים מצוקתם וגובים ריבית נשך בשיעור 4% לחודש ואף יותר.

2.6עוד נטען בתביעה כי לקראת חודש מרץ 2009 החליט הנתבע 3 ששימש כרואה החשבון של התובעים להשתלט על התובעים. לצורך כך הוכנס, אגב לחץ בלתי הוגן, כשותף עם התובעים בעסקי הנגריה. שותפות זו נמשכה כששה חודשים שאז הוברר לתובעים כי הנתבע 3 הונה אותם ונטל במרמה כ- 600,000 ₪ מכספם. מקץ ששה חודשים, פרש הנתבע 3 מהשותפות לבקשם התובעים.

2.7התובעים המשיכו ליטול הלוואות מהנתבעים 1 ו- 2 עד לסוף חודש אוגוסט 2012.

2.8בתביעתם טענו התובעים כי הנתבעים חברו יחד לעשוק אותם בסכומי כסף ניכרים תוך ביצוע עבירות מס והגשת דיווחים כוזבים לרשויות המס. נטען כי ההלוואות שניתנו לתובעים אינן עומדות בדרישת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993 ועל כן לא קמה לנתבעים הזכות לגבות את הריביות אותן גבו. מכאן התביעה להורות לנתבעים להשיב סכומי הכסף שגבו ביתר. עוד נטען כי לכל אורך התקופה בה נטלו התובעים הלוואות לא דאגו הנתבעים, ובכלל זאת הנתבע 3, להנפיק להם חשבוניות מס כדין. בשל כך נגרמו לתובעים הפסדים כבירים הן בגין החזרי מע"מ שלא קיבלו על הוצאות אלו והן בגין אי זיכויים במס הכנסה בגין אותן הוצאות. מעבר לכך נטען כי במהלך השותפות בין התובעים לנתבע 3 נטל הלה מכספי השותפות סך של כ- 600,000 ₪ שלא כדין.