ת"א 38368-04-13 פאי נפט לישראל בע"מ ואח' נ' האזורית יבניאל ואח'

מה דינה של פעולת קיזוז שביצעה הנתבעת כנגד סכומים שהגיעו ממנה לתובעת בגין אספקת סולר ודלק, והאם פעולה זו סילקה הלכה למעשה את חובה של הנתבעת לתובעת בגין האספקה הנ"ל? מה היא תוצאת פעולה לביטול הקיזוז והאם זו מצדיקה יצירת חיוב על שם צד ג' בגין היטלי ביוב וארנונה. אלה הן השאלות העומדת לדיון והכרעה בתיק זה.

בעלי הדין וטיעוניהם:

התובעת הינה חברה העוסקת בניפוק מוצרי נפט, ובמכירת גז ודלקים ללקוחות פרטיים ולספקים, הנמצאת בבעלותו ובניהולו של הצד השלישי - מר אבישי כהן (יקראו בהתאמה להלן: "התובעת" ו- "כהן").

הנתבעת הינה המועצה האזורית יבניאל אשר על פי הנטען בכתב התביעה נהגה לרכוש מן התובעת דלקים וסולר בעיקר בעבור מוסדות חינוך למיניהם (להלן: "הנתבעת").

בין השנים 2003-2005 התובעת סיפקה למוסדות הנתבעת דלקים וסולר, לפי בקשת הנתבעת. אספקת הדלקים בוצעה על פי תעודות משלוח, והיא אושרה על ידי הנתבעת. חשבוניות מס שהוצאו על ידי התובעת התקבלו על ידי הנתבעת ונרשמו בספרי הנהלת החשבונות שלה.

הנתבעת, לטענת התובעת, חרף קבלת הדלק, הסולר, וחשבוניות המס האמורות, לא שילמה לתובעת את מלוא התמורה המגיעה לזו בגין הדלקים הנ"ל. במקום זאת, התובעת זקפה את סכום החוב המגיע ממנה לתובעת על חשבון היטלי ביוב וחובות בגין מסים עירוניים שונים, זאת חרף העובדה כי לתובעת לא היו חובות כלשהם לנתבעת בגין היטלים ומסים כאמור.

בנסיבות אלה ומקום בו לא שולם על ידי הנתבעת כל תשלום בגין חובה הנ"ל, ומקום בו שלא כדין נזקפה יתרת הזכות לטובת התובעת כנגד חובות מסים שהתובעת אינה חייבת בהם, הגישה התובעת את תביעתה זו כנגד הנתבעת המתבססת על אספקת כמות של 12,644 ליטר דלק/סולר לנתבעת, בעלות 39,559.90 העולה מן החשבוניות אשר צורפו על ידי התובעת לכתב תביעה שלא נפרעו על ידי הנתבעת.

סכום החשבוניות הנ"ל, כשהוא משוערך לכתב התביעה והעומד ע"ס 61,411 ₪ ובנוסף לו סך של 25,000 ₪, הנתבע על ידי התובעת מן הנתבעת בגין עוגמת נפש וטרחה מרובה שנגרמו לתובעת, הם הסכומים אותם תובעת התובעת מן הנתבעת בתביעתה נשוא תיק זה שסכומה הועמד ע"ס 86,411 ₪.

הנתבעת, הכחישה בכתב הגנתה את טענות התובעת נגדה והיא עתרה לדחיית התביעה אשר הוגשה נגדה במלואה.

בכתב הגנתה האמור טענה הנתבעת להיעדר יריבות בינה לבין התובעת שאינה מוכרת לה, אינה רשומה כגוף מאוגד כדין, ואינה בעלת ישות משפטית עצמאית.

נטען בנוסף בכתב ההגנה כי בהתחשב במועד אספקת הדלקים הנטענים, עילת התביעה התיישנה ומשכך דין התביעה להידחות.

נטען עוד כי כהן שהוא לא אחר מאשר הבעלים והמנהל של התובעת, עושה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברות הנמצאות בשליטתו, וזאת כדי להימנע מתשלומי מס המגיעים ממנו לנתבעת.

בעניין אחרון זה נטען כי זוהי התביעה הרביעית המוגשת על ידי כהן כנגד הנתבעת. טענותיו של כהן נדונו ונדחו זה מכבר על ידי על ידי בית המשפט ו/או וועדת הערר, ובנסיבות העניין המדובר בתובענה קנטרנית וטורדנית שדינה להיות מסולקת על הסף.

לגופו של עניין, הנתבעת הכחישה קיומו של חוב כלשהו המגיע ממנה לתובעת, וטענה כי הסכומים המגיעים לתובעת בגין אספקת הדלק על ידה, נפרעו זה מכבר.

בכל הנוגע לחיובי הארנונה והביוב, טענה הנתבעת כי המדובר בחיובים חלוטים שהמועד להשיג עליהם עבר, וכי בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 27.10.2011 כי המדובר בחיובים חלוטים.

בסמוך לאחר מועד הגשתו של כתב ההגנה הנ"ל, הגישה הנתבעת הודעה לצד ג' כנגד כהן. במסגרתה של זו, הנתבעת טענה כי כהן היה חייב לה חובות בגין הארנונה והיטלי הביוב, ולמעשה הוא (כהן), זה שנתן לה את ההוראה לקיזוז חובותיו החלוטים, בגין היטלים ומסים, כנגד החשבוניות המפורטות בכתב התביעה. בנסיבות אלה, וככל שתתקבל תביעתה של התובעת וינתן פסק דין המורה לנתבעת לשלם לתובעת את סכומי החשבוניות האמורות, יהא על כהן לשפותה ולפצותה בגין כל סכום בו תחוייב.

מטעמה של התובעת הוגש כתב תשובה, במסגרתו התייחסה זו לטענת הנתבעת להעדר יריבות. בעניין זה צויין על ידי התובעת כי חברת ד.א.ק.ל בע"מ היא החברה שסיפקה לנתבעת דלקים במועדים המפורטים בכתב התביעה. שמה של חברת ד.א.ק.ל הנ"ל שונה לפאי נפט לישראל בע"מ, והשינוי נרשם אצל רשם החברות ביום 23.6.2009. עם זאת, ברי כי שינוי השם אינו גורע מזכותה של התובעת להגיש את תביעתה כנגד הנתבעת ואינו בו משום שינוי בזהותה ואישיותה המשפטית של התובעת.

בכל הנוגע לטענת ההתיישנות של הנתבעת, ציינה התובעת כי במקרה דנן, התנהלו בין בעלי הדין הליכים משפטיים קודמים הקשורים לחוב נשוא התיק דנן. בנסיבות אלה, ועל פי הוראות הדין, אין להביא במניין הימים, לצורך חישוב תקופת ההתיישנות, את התקופה בה היו אותם ההליכים תלויים ועומדים בערכאות השיפוטיות.