ר.נ. נ' א.נ. ואח'

עסקינן בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, בתאונת-דרכים מיום 30.1.12 (להלן: "התאונה"). 

רקע עובדתי

1. התובעת, ילידת 29.11.42, מעצבת שיער במקצועה, נפגעה בתאונה בהיותה נוסעת ברכב, אשר במועדים הרלוונטיים בוטח על-ידי הנתבעת.

    

2. הנתבעת מודה בחבותה בגין התאונה והסוגיה היחידה שנותרה במחלוקת היא סוגיית הנזק.

    

   הנכות הרפואית

3. בעטיה של התאונה נפגעה התובעת, לטענתה, בצוואר ובגב התחתון. בנוסף, טענה התובעת, כי לאחר התאונה היא החלה לסבול מדחיפות ובריחת שתן.

    

4. מטעם בית-המשפט מונו המומחים פרופ' יעקב ביקלס בתחום האורתופדיה (להלן: "המומחה בתחום האורתופדיה") ופרופ' יוסף מנצ'ר בתחום הגינקולוגיה (להלן: "המומחה בתחום הגינקולוגיה"). חוות-דעת המומחים הוגשו בתיק.

    

5. בחוות-דעת המומחה בתחום האורתופדיה מיום 18.4.14 נקבע, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה של טווחי התנועה בעמוד השדרה הצווארי, לפי סעיף 37(5)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 ונקבעה לה תקופת אי כושר מלא למשך חודש ממועד התאונה ואי כושר חלקי בשיעור של 50% מתום תקופת אי הכושר המלא ולמשך חודש נוסף. עם זאת נקבע, כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בעמוד השדרה המתני, בהעדר עדות בתיקה הרפואי לפגימה מבנית או עצבית ובהינתן בדיקה גופנית אשר נמצאה תקינה.