ת"א 38156-05-16 רובינסון נ' זילכה ואח'

1.לפני בקשה לחייב את התובע (המשיב) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים (המבקשים).

למען הנוחות יכונו הצדדים לפי כינוייהם בהליך העיקרי (או לפי הגדרה שתינתן להלן).

2.לתובע (להלן: "רובינסון") ולנתבע 1 (להלן: "זילכה") היו עסקים משותפים במדינות שונות ובכלל האמור ברומניה ובמרוקו. הצדדים מנהלים מזה שנים הליכים בערכאות. בכלל האמור התקיים בין הצדדים מהלך מספר שנים, הליך בוררות (בפני כב' הנשיא בדימוס גורן).

בהליך הבוררות נערכו הליכי גילוי מסמכים, נחקרו עדים והוגשו אלפי מסמכים. התקיימו בהליך "23 ישיבות קשות ומתישות" (כלשון הבורר). ברם, לאחר בקשות מאת זילכה להפסיק את הבוררות (לשיטתו, לאור החלטה להעמיד את רובינסון ואחת החברות לדין פלילי ומידע שנחשף במסגרת הליכי השימוע שקדמו לכך), ניתנה לבסוף, ביום 3.2.2015, החלטת הבורר על "ביטול הבוררות". בקשתו של רובינסון למינוי בורר חליף, נדחתה בהחלטת כב' השופטת שבח מחודש פברואר 2016 (הפ"ב 5237-11-15). לאחר האמור הוגשו לבית המשפט תובענות מאת הצדדים. ביני לביני הועמד רובינסון לדין פלילי במחלקה הכלכלית והורשע (ת"פ 44959-08-14), ערעור תלוי ועומד בבית המשפט העליון (ע"פ 6210/16).

3.תחילה הגיש זילכה תביעה כנגד רובינסון וכנגד חברה בשם קווין פיתוח ותיירות בע"מ (להבדיל מהנתבעת 3 כאן, חרף דמיון בשם) (ת"א 2215-04-16; להלן: "תביעת זילכה"). תביעת זילכה נסמכת בעיקרה על הסכם מיום 23.3.2005 המכונה ע"י הצדדים "הסכם קולל". לטענת זילכה, רובינסון הפר את הסכם קולל ויש להורות על קיום חיוביו. זילכה עותר לסעד כספי בהיקף 10 מליון ₪ ולסעד של מתן חשבונות.

4.בסמוך לאחר מכן הוגשה התביעה דנן (38156-05-16, להלן: "תביעת רובינסון"). עיקרה של תביעה זו בטענת רובינסון כי זילכה גזל כספים המגיעים לו בעניין בית קזינו בעיר אגאדיר שבמרוקו (ובעניין בית קזינו בעיר טנג'יר במרוקו). במסגרת התביעה עותר רובינסון לסעד כספי כמו גם לצו מניעה אשר מתייחס לכספי תמורה של מכירת הקזינו בטנג'יר ככל שתתממש מכירתו של זה (מכירת הקזינו באגאדיר הושלמה). הסעד הכספי הועמד על 28,731,234 ₪.

הנתבעים גורסים כי אין בתביעת רובינסון ממש והיא נועדה אך להוות משקל נגד לטענות שבתביעת זילכה. מעיון בכתבי הטענות בתביעת רובינסון עולה בפרט מחלוקת בשאלה האם היה רשאי זילכה לבצע בכספים בעניין הקזינו במרוקו קיזוזים על רקע טענתו לזכויות מכוח הסכם קולל.

5.אין בדברים שהובאו לעיל כדי למצות את הטענות או המחלוקות שבין הצדדים, אלא כדי להביא רקע תמציתי לדיון בבקשת הנתבעים כאן לחיוב רובינסון בהפקדת ערובה להוצאותיהם בתביעתו.

בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות (בקשה 21)

6.הנתבעים עותרים לחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיהם (בסכום שלא יפחת ממליון ₪). על בקשה זו חלה תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנה 519"), אשר קובעת: