עמר ואח' נ' ג'

מבוא

בפני תביעה כספית על סך 167,892 ₪ בתוספת ריבית, בגין הפרשי דמי שכירות שלא שולמו ע"י הנתבע, ותביעה שכנגד על סך 5.4 מיליון ₪, בגין נזקיו הכספיים והנפשיים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מהפרת חוזה השכירות על ידי התובעים.

השתלשלות האירועים 

1. מדובר בהשכרת מבנה הכולל חנויות ודירת מגורים ברחוב יפו 89 בירושלים וזאת למשך 10 שנים, החל מיום 19.3.08 . הנתבע התחייב לשלם סך של 5,000 דולר ששווים בשקלים עמד על כ-21,000 ₪, ולאחר ששיפץ חלק מהמושכר, השכיר לצדדים שלישיים וגבה סך של כ-40,000 ₪ (עדות הנתבע, פרו' עמ' 45). בחוזה נרשם כי דמי השכירות עומדים על 3,000 דולר ולטענת הנתבע היה זה כדי שתובע 1 יוכל להסתיר מאחיותיו את הסכום הנכון ולשלשל ההפרש לכיסו, משהתגלה הענין, בספטמבר 2010 או בסמוך לכך, תוקן סעיף דמי השכירות בטיוטת חוזה חדש, שלא נחתם ומלוא דמי השכירות שולמו בישראל לידיהן של האחיות. (נספח ט"ו לתצהיר הנתבע). תמיכה לטענה זו מצויה בהקלטת שיחה שנערכה עם התובע 1 (נ/1א), בו הוא אומר לנתבע שאף אחד לא צריך לדעת מכך.

   בעת חתימת ההסכם היתה אמם של התובעים, כבת 90, הבעלים של המושכר, היא התגוררה באותו בנין, ויוצגה על ידי עו"ד אשכנזי. בארץ חיו בנותיה של גב' עמר ואילו בניה-התובעים חיו בדרך קבע בחו"ל והגיעו לביקור מפעם לפעם.

    

2. בחוזה הצהיר השוכר כי ידוע לו ש"דמי השכירות נקבעו בהתחשב במצבו הרעוע של המושכר, בצורך לבצע בו שיפוצים נרחבים ובהתחשב בעובדה כי בתקופה הקרובה יחלו ברח' יפו בעבודות הרכבת הקלה לתקופה של כשנתיים ואף למעלה מכך ואין לו כל תביעה או טענה כלפי המשכיר בקשר לכך." (ס' 7י').

    

3. בסעיף 7ג' לחוזה התחייב הנתבע "לשלם את מס ההכנסה שיחול על המשכיר, בדרך של "ניכוי מס במקור" לפי אישור שימציא המשכיר לענין ניכוי ושעור המס שהוא חייב בו, ובלבד שמס ההכנסה על "הדירה" לא יעלה על 10% ומס הכנסה על החנויות לא יעלה על 20%. היה ושעור המס יעלה על הסכומים הנ"ל, ישא המשכיר בסכומי המס שיעלו על האמור לעיל".

4. אין מחלוקת כי המשכירה לא המציאה אישור על שיעור ניכוי המס במקור שחל עליה, ואילו לאחר מותה, יורשיה – תושבי חוץ חייבים לכאורה במס של 25% (ס' 170 לפקודת מס הכנסה). בכל מקרה, החובה לנכות מס במקור מכל תשלום המהווה הכנסה אצל המקבל חלה על המשלם הוא השוכר בענייננו (ס' 164).

    

   אי תשלום דמי שכירות