ת"א 37777-06-24

רקע:

בפני תביעת נזיקין בעילת רשלנות רפואית. התובע, יליד 1958, עבר ניתוח מסוג ריסוק אבן בכליה שמאל ביום 16.8.2016. הניתוח בוצע בידי הנתבע באופן פרטי במימון חברת הביטוח שביטחה את התובע. לטענתו, הפעולה בוצעה בצורה רשלנית וגרמה לו לנזקים רבים.

התובע סמך ידו על חוות דעת מומחה מטעמו ולפיה לא בוצע ריסוק האבן, ואף הושאר גוף זר שגרם לנזק לכלייתו השמאלית.

הנתבע מתכחש לחבות וסומך ידיו על חוות דעת מומחה מטעמו ולפיה אין בסיס לטענה כי הושאר בגוף התובע גוף זר, או כי נגרם כל נזק לכליה ולא נמצא כל מרכיב של רשלנות בפעולותיו של הנתבע.

בדיון קדם המשפט ביקש התובע להתקדם לשלב תחשיבי הנזק, ובהחלטתי המפורטת מיום 15.01.26 דחיתי את עמדת הנתבעת כי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט וקבעתי את התיק להוכחות לשאלת האחריות בלבד.

דיון ההוכחות התקיים ביום 23.04.26 במהלכו נחקר המומחה מטעם התובע ד"ר אורלי פרט על חוות דעתו, וביום 29.04.26 בו נחקר עד התביעה, פרופ' מרדכי דובדבני שניתח את התובע, וביום 17.05.26 בו העיד ונחקר הנתבע.

תמצית טענות הצדדים

השארת גוף זר מפלסטיק בגוף התובע

התובע טוען כי במהלך הניתוח שעבר ביום 16/08/16, הנתבע השאיר בגופו גוף זר עשוי פוליאתילן (פלסטיק) שעליו שקעו מלחים ויצרו אבן, אשר נשלפה רק בניתוח השני ביום 07/09/22. לביסוס טענתו, התובע מפנה לגיליון הניתוח של פרופ' דובדבני המתעד בזמן אמת "גוף זר, עשוי פוליאתילן (פלסטיק) מצופה באבן", ומסתמך על חוזר מנכ"ל משרד הבריאות המגדיר "השארה בשגגה של גוף זר במהלך ניתוח" כ"אירוע בל יקרה". כמו כן, הוא מפנה לפסיקה לפיה השארת גוף זר היא רשלנות מובהקת, כגון ת.א 3352-03-08 א.ש. נ' משרד הבריאות (25.01.16), ולפסק דיני בת.א 10667-04-11 ת.י. נ' בית החולים וולפסון (22.06.13).

הנתבע הסביר כי לא הושאר כל גוף זר, אלא מדובר בליבה אורגנית-חלבונית של אבן שנחזתה בטעות כפלסטיק בעיני המנתח, כפי שעולה מאנליזה מעבדתית שקבעה שמדובר באבן סידנית שכיחה ללא חומר סינתטי בהרכב של APATITE CARBONATE/ WHEWELLITE. הנתבע מציין כי בניתוח בשנת 2016 לא נעשה שימוש במקור אנרגיה או לייזר שיכול היה לגרום לניתוק חומר מהסטנט, וכי פרופ' דובדבני עצמו הודה בחקירתו כי קביעתו לגבי הפלסטיק הייתה השערה בלבד וכי אין סטנט שעשוי מפלסטיק.