ת"א 37768-06-13 היבל נ' מלמדסון ואח'

התובע - עורך דין במקצועו, הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעים - לקוחותיו לשעבר, לתשלום שכר טרחה בסכום של 153,864 ₪ בגין פינוי מקרקעין וכספים שהתקבלו ממחזיקי אותם מקרקעין. הנתבעים חלקו על דרישת התובע, בטענה כי אינה תואמת את הסכם שכר הטרחה כפי שנכרת בין הצדדים.

רקע 

1.הנתבעים הנם אנשי עסקים ובין היתר, יש בבעלותם תחנת דלק ברחוב הכדר 55 בעיר נתניה (להלן: "המקרקעין").

2.הנתבעים השכירו את תחנת הדלק החל משנת 2001 לארז טל בר (תדלוק) (2000) בע"מ, למר אריה איזיקוביץ וגב' זיוה איזיקוביץ (ונגר) ולדור אלון ניהול מתחמים קמעונאיים בע"מ (להלן: "מחזיקי המקרקעין"), שהפעילו במקרקעין תחנת דלק בשם "מקסיקו".

3.בשנת 2008 פנו הנתבעים לראשונה אל התובע, המוכר להם שנים רבות, על מנת שזה יטפל בגביית הפרשי דמי שכירות שלטענתם מחזיקי המקרקעין לא שילמו להם, תוך הסתרת נתוני המכירות הקשורים לגובה דמי השכירות. הועלה חשש כי תשלום דמי שכירות חודשיים בסכום של כ- 52,000 ₪ מטעם מחזיקי המקרקעין, אינו תואם את כמות מכירת הדלקים בפועל כפי שהתבצעה במקרקעין.

4.בתום דין ודברים קצר עם מחזיקי המקרקעין נכרתה בין הצדדים תוספת להסכם השכירות, ששינתה את גובה דמי השכירות החודשיים לשנים 2008 ואילך. כמו כן, קובעה הזכות לקבל נתונים אודות מכירות הדלקים במקרקעין. עוד סוכם על ויתור על הפרשי דמי השכירות לשנים 2001-2008, בתנאי כי דמי השכירות החל משנת 2008 ואילך ישולמו במלואם ובמועדם.

5.בחודש ינואר 2012 פנו הנתבעים בשנית לתובע וביקשו כי יטפל בפינויים של מחזיקי המקרקעין וכן שיפעל לגביית מירב הכספים שניתן לייחס להפרות הסכמי השכירות הרלוונטיים. התברר כי חרף התוספת להסכם משנת 2008, המשיכו מחזיקי המקרקעין, על דעת עצמם, להפחית את דמי השכירות שסוכמו בין הצדדים ושילמו לנתבעים סכום של 60,000 ₪ לחודש אף שדמי השכירות עמדו באותה עת על כ – 80,000 ₪.

6.התובע נאות לקבל את הטיפול בנושא וביום 4.7.12 העביר לנתבעים הצעת התקשרות לתשלום שכר טרחתו. במסגרת זו, הוצעו לנתבעים שלושה מסלולים שונים, בזו הלשון:

"לגבי שכה"ט שלי. אפשר להתקדם בשלושה מסלולים שונים, כאשר לכל אחד מהם היתרונות והחסרונות שלו, כדלקמן: