ת"א 37636-11-10 מ' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

בפני תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק").

התובע, יליד 1960. כנטען בכתב התביעה, התובע הוא פועל במקצועו, בן 43 בעת התאונה ובן 53 כיום. כמתואר בכתב התביעה, התאונה ארעה ביום 22.3.04, עת נהג התובע מכיוון צומת ראמה לחוסן, איבד התובע שליטה על רכבו סטה שמאלה והתנגש חזיתית ברכב צד ג'. כמתואר בכתב התביעה, כתוצאה מהתאונה הוא נחבל בראשו ואיבד הכרתו. כן סבל התובע מכאבים בגופו, סחרחורות, שפשופים, נפיחות במצח, חבלה בברך שמאלית, שבר מרוסק של הפיקה, רגישות למישוש והגבלות בתנועה. התובע אושפז בביה"ח גליל מערבי- נהריה למשך 6 ימים. במהלך האשפוז עבר התובע ניתוח לשחזור השבר בפיקה השמאלית ורגלו הייתה נתונה בגבס למשך ששה שבועות. התובע עבר סדרת טיפולי פיזיותרפיה אשר לטענו לא הטיבו באופן משמעותי את מצבו.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, לאחר התאונה וכתוצאה ממנה הוא נעדר ממקום עבודתו לתקופה ארוכה וממושכת. בתחשיב הנזק מטעמו ובסיכומיו טען התובע כי מאז התאונה הוא כלל לא שב למעגל העבודה. לטענתו, עובר לתאונה הוא עבד בעבודות פיזיות אשר אין הוא יכול לבצען לאחר התאונה. לטענתו, עובר לתאונה הוא עבד בבניין, בכריתת עצים, הכנה ומכירה של פחמים ועבודות חלקיות למיניהן. לטענת התובע, קיימים רישומים חלקיים על עבודתו וחלק ממעסיקיו לא דיווחו על עבודתו. לטענתו, כתוצאה מהתאונה נגרמו לו הוצאות בגין טיפולים רפואיים והוא נזקק לעזרת בני המשפחה ומכרים במהלך השבועות הראשונים שלאחר התאונה.

לטענת הנתבעת, מדובר בתובע שכוונתו מרמה, זאת במטרה להאדיר ולהעצים נזקיו הנטענים. הנתבעת מציינת כי התובע אינו עובד ומקבל הבטחת הכנסה מהמל"ל מזה שנים רבות עובר לתאונה ובמועדה, כך שלא נגרמו לו כל הפסדי שכר לעבר או לעתיד. לעניין קביעת המומחה בתחום האורטופדי אשר קבע כי יש להגדיל את נכותו הצמיתה של התובע מ 10% ל 15% זאת בשל צפי להחמרה במצבו של התובע בעוד 10-15 שנים, טוענת הנתבעת כי קביעה זו תמוהה וחורגת מהמקובל זאת לאור התנהלות התובע מול המומחים וכאשר עסקינן בתאונה שארעה בשנת 2004, שבע שנים עובר למתן חוות הדעת. עוד מציינת הנתבעת כי ועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע 5% נכות בלבד, בגין הפגיעה בברך. לטענתה, פגיעת התובע נעדרת משמעות תפקודית.

דיון:

אין מחלוקת לעניין היות התאונה תאונת דרכים כמשמעותה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975. המחלוקת היא לעניין הנכות אשר נגרמה לתובע כתוצאה מהתאונה ושיעור הנזק.

הנכות הרפואית:

אורטופדיה:

דר' דוד אנג'ל מומחה לכירורגיה אורטופדית אשר מונה כמומחה מוסכם מטעם הצדדים, קבע בחוות דעתו מיום 5.3.11 כי הנכות המגיעה לתובע בגין הפגיעה בברך היא 10% לפי ס' 35(1)(ב) לתקנות המל"ל, אך מאחר והשבר בפיקה היה מרוסק ותוך מפרקי, סביר שתהיה החמרה במצב הברך תוך 10-20 שנה ועל כן העמיד את נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה בשיעור של 15% בגין הפגיעה בברך. המומחה קבע כי לא נותרה נכות בצוואר ובגב, כתוצאה מהתאונה. כן ציין המומחה בפרק "הבדיקה" כי התובע מתהלך ללא צליעה. "בצוואר הגבלה קלה מאוד בתנועות. תלונות בצוואר קדמו לתאונה ושינויים ניווניים נראו כבר בשנת 2002. להערכתי התאונה מיום 22.3.04 לא תרמה למחלת הצוואר. בגב התחתון אין הגבלה בתנועה וגם באזור זה תלונות ניכרות עוד קודם לתאונה. הפגיעה בברך הותירה הגבלה קלה בכיפוף, ירידה בהיקף שרירי הירך ואי סדירות שתיארתי בצילום. הנכות המגיעה בגין הפגיעה בברך הינה 10% בהווה לפי ס' 35 1 ב'. השבר בפיקה היה מרוסק ותוך מפרקי. סביר שתהיה החמרה במצב הברך תוך 10-20 שנים. בהבאת החמרה זו בחשבון אני קובע את נכותו בשיעור 15% לצמיתות."

נוירולוגיה: