ת"א 37503-06-13 הנסיך מפעל ליצור טחינה בע"מ ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

בתיק מתנהלת תביעה לתגמולי ביטוח שהגישה המשיבה בגין נזק מיום 20.11.12 למלאי שומשום שהיה ברשותה, לאחר שמים ממתזי המערכת האוטומטית של כיבוי האש הציפו את המחסן בו היה מאוחסן המלאי. המבקשת טוענת טענת מרמה כנגד המשיבה. היא עותרת להגיש חלק מראיותיה לאחר תום פרשת התביעה. הבקשה כוללת בחובה, למעשה, ובאופן אופרטיבי, גם בקשה לדחות מועד הגילוי והעיון במסמכים אלו במסגרת ניהול ההליכים המקדמיים. הבקשה מתבססת על הלכת רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב בע"מ, פ"ד נה(1)515 (להלן: הלכת סוויסה).

המסמכים אשר מבוקש לדחות מועד גילויים הועברו לעיוני בהתאם להחלטה מיום 23.5.16. המסמכים בהם מדובר הם אלו: דו"ח מיום 10.1.13 חתום על ידי דן ארבל הנדסת סיכונים ושמאות בע"מ, שעניינו מערכת המתזים והצנרת; הודעות חתומות שנגבו על ידי חוקר המבקשת מנובמבר 2012; קלטות חקירה; דו"ח חקירה מיום 22.4.13; דו"ח מיום 3.8.15 חתום על ידי אייל שפירא, אגרונום, שעניינו טיבו ואיכותו של מלאי השומשום.

עיינתי במסמכים. אני סבורה שבכל הנוגע לחומר שנערך על ידי חוקר המבקשת, דהיינו, ההודעות החתומות, קלטות החקירה ודו"ח החקירה, יש להיעתר לבקשה ולאפשר דחיית מועד הגילוי עד לאחר תום פרשת התביעה. דומה שגם המשיבה אינה מתנגדת התנגדות של ממש לכך. לעומת זאת, בכל הנוגע לדוחות שנערכו על ידי דן ארבל ואייל שפירא, המהווים במהותם דוחות מקצועיים, הכוללים גם קביעות שבמומחיות, אין כל הצדקה לבקשה ולא היה מקום להגישה מלכתחילה ביחס אליהם.

כידוע, הן הלכת סוויסה והן הפסיקה שבאה בעקבותיה, חזרו על הכלל כי ברירת המחדל היא גילוי כללי של מסמכים ועיון בהם, בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים". ניהול ההליך הוא בקלפים גלויים, למען לא יפתיע מי מהצדדים את יריבו במהלך המשפט בראיה בלתי צפויה וכך יכשיל את הצד האחר, אשר לא הייתה בידו אפשרות לבדוק אותה ראיה ולהכין חומר ראיות לסתור.

רק כאשר מתעורר חשש כי גילוי מסמך מסוים יפגע בחקר האמת וישרת את מי שגרסתו במשפט כוזבת, כך שאותו מסמך יסייע בידו להכין ראיות כוזבות, לתאם גרסאות, להסתיר שקרים ומרמה או לשבש ראיות, יש מקום לסטות מהכלל האמור. הנטל להראות כי גילוי מוקדם של מסמכים יפגע בחשיפת האמת מוטל על הטוען לכך, כאשר אין די בטיעון כללי, אלא יש צורך בהנמקה משכנעת ומפורטת. יש להצביע על נתון קונקרטי המצוי באותו מסמך, אשר חשיפתו לצד שכנגד עלול לחבל ביכולת בית המשפט להגיע לחקר האמת, בבחינת "אקדח מעשן" (ראה לאחרונה: רע"א 2126/16 מנורה נ' פנחס, 15.6.16).

איזון השיקולים בענייננו, כאמור, מביא, לטעמי, למסקנה כי, בעוד שראוי לאפשר, לצורך חקר האמת, דחיית גילוי חומר החקירה, אין כל הצדקה לנהוג כך באשר לדוחות שנערכו על ידי המומחים המקצועיים ששכרה המבקשת. דוחות אלו כוללים ניתוח מקצועי של העובדות והערכות מקצועיות. לא הובהר כיצד גילוי דוחות אלו יפגע בחקר האמת או ייתן בידי המשיבה כלים שיסייעו לשבש ראיות או להכין ראיות כוזבות, ולא ניתן פירוט ונימוק משכנע לכך. להפך. אי גילוי מסמכים אלו יעניק למבקשת יתרון בלתי הוגן ולא מוצדק. דווקא אי הגילוי יפגע בחקר האמת, שהרי לא תינתן למשיבה הזדמנות נאותה לבחון, להגיב ולהסביר הטענות והממצאים שבדוחות אלו. אין מדובר בנושאים אשר יש להעלותם לראשונה באופן מפתיע במסגרת החקירה הנגדית של מי מעדי המשיבה, בשל חשש לשיבוש כלשהו והתאמת גרסאות, אם יגולו קודם לכן, שהרי מדובר בנושאים מקצועיים בעיקרם, לגבי נזק שהתרחש עוד בשנת 2012, ובדיקות שונות שנערכו מיד לאחר מכן, לגביהם יש ליתן למשיבה אפשרות להיערך ולהתמודד כראוי.