הראל חברה לביטוח בע"מ נ' א'

בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות בכל הנוגע לטענת התובע לקיומה של נכות צמיתה מתאונה וזכאות לתשלום בגין ימי אשפוז בשנת 2007.

רקע כללי

מדובר בתביעה בעקבות תאונת דרכים שעבר המשיב ביום 25.10.07. ביום 7.9.09 שילמה המבקשת למשיב סכום של 22,158 ₪ על פי פוליסת ביטוח בהתבסס על קביעה של 10% נכות צמיתה.

תביעת המשיב הוגשה בעקבות החמרה במצבו כשלטענתו נכותו הצמיתה גבוהה כיום הרבה יותר.

טענות הצדדים

המבקשת טוענת כי בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), הועמדה תקופת ההתיישנות בתביעה לתגמולי ביטוח על שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח. לפיכך, התביעה שהוגשה בתאריך 23.10.14 הוגשה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. לטענת המבקשת, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות ביחס לתביעת הנכות וכן ביחס לתביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין ימי אשפוז בשנת 2007.

המבקשת סומכת טענה זו על פסיקת בית המשפט העליון בעניין ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אמיתי דוד ז"ל (פורסם בנבו), (להלן: "הלכת אמיתי"). בהלכת אמיתי נקבע בדעת רוב כי בתביעה לנכות צמיתה עקב תאונה יש להתחיל ולמנות את תקופת ההתיישנות מיום אירוע התאונה.

המשיב בתגובתו טוען כי אין להסתמך עוד על הלכת אמיתי מאחר שהחוק שונה ואין לה עוד תחולה. המשיב סומך את טענותיו על תיקון מספר 6 לחוק חוזה הביטוח, התשע"ד-2014 (להלן: "תיקון מס' 6"). בתיקון זה של סעיף 31 לחוק נקבע כי מקום בו עילת התביעה היא נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, "תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה למבוטח זכות לתבוע תגמולי ביטוח לפי תנאי חוזה הביטוח" (תיקון זה חוקק לאחר שעוד קודם לכן הוצא חוזר המפקח על הביטוח מספר 2013-1-14).

בנוסף טוען המשיב כי הגדרת אירוע ביטוחי בפוליסה, אינה מאפשרת פרשנות לפיה תקופת ההתיישנות חלה מיום קרות התאונה. המשיב מפנה לסעיפים 1.2.2 ו-3.1 ו-4.2.2 שם נכתב בין היתר כי "במקרה ביטוח שבו נגרמה למבוטח נכות צמיתה חלקית, ישלם המבטח למבוטח תגמולי ביטוח בשיעור אחוז הנכות שייקבע למבוטח , עקב מקרה ביטוח, מתוך סכום הביטוח הנקוב בדף פרטי הביטוח למקרה של נכות צמיתה מלאה". לפיכך, על פי המשיב, כל עוד מתקיימת התנהלות מול המוסד לביטוח לאומי לקביעת נכות צמיתה, הרי שמרוץ ההתיישנות לא מתחיל.