ת"א 37228-10-13 פלוני נ' קיבוץ ** ואח'

תביעה למתן צו עשה המורה לנתבע 1 (להלן: "הקיבוץ") לפנות את הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") מבית מגוריה, ולמסור את החזקה בו לשימושו של התובעת.

מלכתחילה, תובענה זו הוגשה לבית המשפט המחוזי, אך הועברה בהסכמה לבית משפט זה.

העובדות וההליכים

1.התובע והנתבעת היו נשואים זה לזה במשך כ – 11 שנים ונולדו להם 2 ילדים אשר אחד מהם כיום הינו בגיר ואילו הבת הינה בת 16.

2.עם נישואיהם מסר הקיבוץ לתובע ולנתבעת בית מגורים בשטח של 71 מ"ר אותו הגדילו בני הזוג, לאחר שיפוץ נרחב ל -150 מ"ר (להלן: "הבית"). אין חולק כי הבית מצוי בבעלות הקיבוץ.

3.לאחר פרוץ הסכסוך עזב התובע את הבית, והקיבוץ היקצה לו יחידת מגורים אחרת בשטח של כ – 60 מ"ר, בה הוא מתגורר כעת עם בת זוגו הנוכחית, ילדם הקטין המשותף (בן 6.5 כיום), וילדה הקטין של בת זוגו (בן 16) מנישואיה הקודמים.

4.עוד יצויין כי הן התובע והן הנתבעת הם חברי קיבוץ. זאת ועוד, אין חולק כי אם וכאשר יתבצע בקיבוץ הליך שיוך נכסים לחברי הקיבוץ, יהיו התובע והנתבעת זכאים להרשם כבעלים שחלקים שווים של הבית.

5. נוכח האמור הגיש התובע תביעה זו אשר בגדרה טען כי למעשה הנתבעת מתגוררת בגפה בבית (שכן הילדים כבר עזבו אותו ומתגוררים ביחידות עצמאיות) ואילו הוא מצוי במצוקת דיור, ועל כן יש להורות על פינויה של הנתבעת מהבית ולאפשר לו ולמשפחתו לגור בו.

6.הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה, בין היתר, כי הסמכות לדון בתובענה זו נתונה לבית הדין הרבני אשר בפניו נידונות כל התביעות הרכושיות שבין הצדדים, נוכח כריכתם, ואשר נתן כבר מספר פסקי דין בעניינם של הצדדים.

דיון

7.בפתח הדברים אני סובר כי אין לבית הדין הרבני הסמכות לדון בתובענה זו. אכן, ללא ספק, לבית הדין הסמכות לדון בענייני הרכוש שבין הצדדים. ואולם, הבית אינו רכושם של הצדדים. הבית מצוי בבעלות הקיבוץ. זכויות השיוך הינן זכויות עתידיות ערטילאיות שאין כל ביטחון כי ימומשו לכלל זכות קניינית תקפה.

לכן, משנמצא הבית בבעלות הקיבוץ, הרי שאין המדובר ברכוש של הצדדים, וממילא מנוע בית הדין הרבני לדון בתובענה זו.

8.כאמור לעיל, הבית הינו בבעלות הקיבוץ. משכך, הקיבוץ בלבד הוא שמחליט מי מחברי הקיבוץ יגור בו.

בהתאם לתקנה 112 לתקנון הקיבוץ, מזכירות הקיבוץ היא זו שאמורה להחליט בכל סכסוך בין חברי הקיבוץ, ובהתאם לתקנה 111 הערעור על החלטה זו הינה לאסיפה הכללית של הקיבוץ.

בענייננו, לאחר הדיון הקודם בתובענה זו, הפניתי תשומת ליבם של הצדדים לעובדה זו, וסברתי כי שאלת זכות החזקה בבית הינה עניין שעל מזכירות הקיבוץ לדון ולהכריע בו, כאשר על בית המשפט להפעיל ביקורת שיפוטית ביחס להחלטה זו.

ואכן, ביום 8.9.2014 דנה מזכירות הקיבוץ בפניית ב"כ התובע, ודחתה את בקשת התובע. המזכירות החליטה כי:

"לאחר דיון בבקשה ושקילת כל השיקולים אותם ראתה לנכון ההנהלה לשקול, הרי שלאור העובדה שמעורבים במחלוקת גם ילדים ובשים לב לאופי הטענות של פלוני , ביקש הקיבוץ לקבל גם את עמדת העובדת הסוציאלית של הקיבוץ, שהמליצה לא לשנות את הקצאת הדירה.

לאור האמור סבורה הנהלת הקהילה כי אין כל סיבה כיום לשינוי המצב הקיים בדירה, קרי – הנהלת הקהילה אינה רואה מקום להורות על פינויה של פלונית  וילדיה מהדירה והכנסת פלוני  ומשפחתו במקומה בעת הנוכחית.