ת"א 37049-10-13 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון

1.פסק דין בתביעה לנזקי התובע, שיסודה בטענתו, שניזוק רכבו בתאונת דרכים, בה מעורבים היו הנתבעים 3 ו- 4, אשר מכוניותיהם היו מבוטחות על ידי הנתבעות 1 ו- 2.

2.עובר לשלב ההוכחות חזרו בהם הנתבעים מטענותיהם לשאלת האחריות ובמאמר מוסגר אציין, שיפה עשו, בשים לב לכך שנפגעה המכונית נשוא ההליך (המכונית שלטענת התובע – בבעלותו), בחלקה האחורי מפגיעת המכוניות שבבעלות/בביטוח הנתבעים.

3.במוקד הדיון – שאלת גובה הנזק; אך ברקע לכך טענות שהוגדרו על ידי ההגנה כטענות סף והמבקשות לערער על עצם טענת התובע שהמכונית בבעלותו. כחלק מכך, נשמעו טענות שביקשו להעמיד בספק את עצם מהימנות גרסת התביעה, גם בהינתן שתאונה אכן התרחשה.

4.תוך שאציין שאשוב לכך בהמשך, נמצא לקבוע, שראיה לכאורה לשיעור הנזק – קיימת, וזאת, בדמות חוות דעת שנערכה על ידי השמאי עזרא שוהם, שאף התייצב לחקירה בבית המשפט. על פי חוות הדעת, הנזק הישיר הטעון תיקון – 38,730 ₪, ושיעור ירידת ערך מכוניתו של התובע – 25%, המגיעים כדי 35,800 ₪. עם זאת, כמפורט להלן, אין חוות דעת השמאי שוהם, נקיה מקשיים של ממש.

5.ואולם, דומה, ניכר טעם בטענות הסף של ההגנה.

א.אין בפני בית המשפט, ולו גם ראשית ראיה, שהייתה המכונית שייכת, אכן, לתובע. מטעמים עלומים, לא עלה בידו לצרף אישור ממשרד הרישוי בדבר הבעלות במכונית נשוא התאונה.

ב. ואם בכך אין די, אף לא התייצב התובע למתן עדות בבית המשפט. בשים לב לטענות ההגנה, יוטעם, שנכון להכיר בלגיטימיות של מצבים בהם אין בעל הדין בעצמו מתייצב, למשל, כאשר, אין נסיבות התאונה ידועות לו. ברם, כשעל הפרק שאלה של ממש אם היה התובע בעל המכונית, לאי התייצבותו משמעות ראייתית, ויש בה כדי לחזק את טענות ההגנה הכופרות בטענת התובע לבעלות.

ג. ואך במאמר מוסגר תצוין עוד בנקודה זאת עדות השמאי שלא זכר אם פגש בכלל בתובע, ומעבר לכך, אין חולקין, שהוזמנה חוות הדעת כחודש לאחר תאונת הדרכים, היינו בנסיבות המוסיפות על הצורך שיש לבית המשפט לנקוט זהירות בכל הקשור לעמדת התובע.