ת"א 37036-03-13 המוסד לביטוח לאומי נ' קחלון ואח'

בפני בית המשפט תביעת המוסד לביטוח לאומי לשיבוב, בהתאם להסכם רב שנים שנחתם בין התובע לנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") והיה בתוקף במועד התאונה (להלן: "ההסכם").

ביום 28.3.06 נפגעה גב' מיליאר פרדס (להלן: "הנפגעת") בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"). הנפגעת הגישה תביעה לפיצוי בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. תביעה זו התבררה בת"א (שלום ת"א) 51787/08 (להלן: "תביעת הנפגעת").

לאחר התאונה הנפגעת פנתה למחלקת נכות כללית אצל התובע ונקבעה לה נכות בשיעור של 51.40% בגין מצב חרדתי-דכאוני, פגיעה בברך ומגרנה. התובע שילם לנפגעת קצבת נכות כללית. מאחר והנכות שנקבעה לנפגעת כוללת גם נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, התובע זכאי לשיפוי מהנתבעת.

לאחר הגשת התביעה, ביום 3.7.13, הנתבעת שילמה לתובע סכום של 122,883₪.

בדיון שהתקיים ביום 21.1.15 הצדדים הודיעו, שלאור התשלום הנ"ל, המחלוקת העיקרית שנותרה הינה בשאלה, האם סכום זה מכסה את כל החוב, לרבות שכ"ט עורך הדין בהם מחוייבת הנתבעת, בהתאם להסכם.

בהתאם להסכם על הנתבעת לשפות את התובע תוך 45 יום ממשלוח מכתב הדרישה, בסכום של 80% מהגמלאות שלהם הנפגעת זכאית. ההסכם קובע שאי-תשלום במועד יגרור ריבית מיוחדת שהינה "ריבית פיגורים צמודה" בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, בתוספת 20% על הריבית הנ"ל (להלן: "הריבית המיוחדת").