ת"א 36997-07-14 פרידמן ואח' נ' איבגי ואח'

בפני בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד שהגישו המבקשים.

עיינתי בבקשה ובנספחיה ולא מצאתי בשלב זה, כי היא עומדת בדרישות הדין למתן צו עיקול זמני.

מתן סעד זמני בכלל ובפרט במעמד צד אחד, הינו צעד קיצוני שבית המשפט אינו נותן אותו כדרך השגרה, אלא במקרים נדירים שנקבעו בדין, ככאלו המצדיקים מתן סעד בטרם שמיעת הצד שכנגד.

בנסיבות המקרה כאן, לא מצאתי הצדקה להיענות לבקשה, אך כבר עתה ייאמר שאילו הייתי נענה היה מקום להיענות לה רק כנגד הפקדה במזומן של סכום נכבד בקופת בית המשפט ומתן ערבויות צד ג' אחרות, גם הן בסכומים גבוהים ביחס לסכום אותו מבקשים לעקל, בייחוד כאשר המבקשים מבקשים לעשות "עיקול עצמי" אצל עצמם.

לא ברור מתוך הבקשה, אילו כספים מבקשים המבקשים לעקל אצל עצמם.

למעט אמירה כללית ובלתי מפורטת, כי המבקש נטל הלוואה בקשר לפרויקט אחר מהמשיב 2, בסך של 1,000,000 ₪, וכי בקשר להלוואה זו "מתנהלים בין המבקשים לבין מר בורקו הליכים משפטיים..", לא ברור אילו כספים נוספים מחזיקים המבקשים, אותם הם מבקשים לעקל בעיקול עצמי, או שמא עיקול עצמי זה, ייתן בידם את הלגיטימציה שלא לשלם את סכומי ההלוואה שנטלו ובגינם הם מנהלים הליכים משפטיים.

על פי תקנות 362 ו-374 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, סעד של עיקול זמני יינתן כאשר:

• בית המשפט שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה;