פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

העניין שבפני, בקשת המבקש לפסיקת תשלום תכוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, בנוגע לתאונה אשר אירעה ביום 23.4.2015

הבסיס לבקשת תשלום תכוף קבוע בסעיף 5ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, לפיו "סבר בית המשפט כי לכאורה זכאי המבקש לפיצויים לפי חוק זה, רשאי הוא להחליט שישולם לו תשלום תכוף".

במסגרת זאת, הוגשה בקשה, נמסרה תשובת המשיבה ואף נתקיים דיון בפני. בתמצית ייאמר, כי המבקש נפגע ברגלו פגיעה מורכבת במסגרת אותה תאונת דרכים עת שקפץ ממכוניתו לאחר אובדן השליטה בה. המבקש נחבל, סבל מתקופת אי כושר ממושכת, ולטענתו צרכיו הכלכליים נפגעו, נקלע למשבר נפשי עמוק לדבריו, אשר הוסיף לנטל הכלכלי עמו הוא מתמודד בתקופה בה אינו מתפרנס.

מטרת החוק הינה לשם ייעול ופשטות ההליך. הסעיף מאפשר למי שנפגע בתאונה לקבל באופן מיידי דמי קיום וכיסוי להוצאות, כדי שלא יסבול נזק וסבל שאינם ניתנים לתיקון. כך נקבע ש"התביעה לתשלום התכוף, אף על פי שהיא תביעה נפרדת, אינה המסגרת הראויה לבירור נרחב ויסודי של טענות הגנה למיניהן" (ע"א 387/82 קרנית נ' אסידו, פ"ד מ(4) 213, 226). ההחלטה במסגרת זו דורשת קיומן של "ראיות לכאורה" בלבד (ע"א 6560/96 בר זאב נ' ג'ומעה, פ"ד נב(3) 557, 565; רע"א 8608/02 קופ נ' עזרא קצין, ניתן ביום 16.1.03), כאשר ההנחה היא כי "יהיה דיון בהליך העיקרי אשר בו יתבררו הזכויות והחבויות" (ע"א 2745/90 בארי נ' הלפרין, פ"ד מה(3) 57).

נקבע שכאשר בית המשפט מתדיין בבקשה לתשלום תכוף, הוא לא צריך להיכנס "לעומקן של המחלוקות ולפרטיהן של העובדות, ובודק הוא רק האם זכאי הנפגע, לכאורה, לפיצויים על-פי החוק. הסעד המוענק לנפגע הוא סעד דחוף, סעד של חרום שאין להתלותו או לדחותו אלא בהתקיים ספק של ממש בעצם זכאותו של הנפגע" רע"א 9275/03 פינטו נ' יונה, פ"ד נח (2) 295.

מניתוח הנתונים עולה: מאז קרות התאונה ועד היום חלפו 11 חודשים, כאשר בשלב זה, הוכר המבקש כחסר כושר השתכרות לחלוטין. עד קרות התאונה, השתכר התובע כ- 6,800 ש"ח לחודש, כאשר לאור היעדר כושר עבודה וקביעת נכות זמנית על ידי המוסד לביטוח לאומי, משולמת לתובע גמלה חודשית של 5,640 ש"ח לחודש. (החל מסוף חודש יולי 2015). סך כל התגמולים אשר שולמו עד מועד מתן החלטה זאת: 38,259 ש"ח.

אותו חוסר בהכנסה, בהתחשב בסוג עיסוקו של המבקש ומצבו הרפואי, יוצר או עלול ליצור אצל המבקש מצוקה כלכלית מידית בעקבות התאונה, אשר מונעת או עלולה למנוע ממנו לקיים את חיי היומיום;

לא ראיתי מקום להתחשב בטענת המבקש לגבי הוצאות או צרכים כלכליים ,כפי שעשה בבקשתו, שכן בין אם צרכיו היו גבוהים בצורה ניכרת או נמוכים בצורה ניכרת, עדיין האלמנט הקבוע הינו האלמנט של הכנסתו. התובע העיד כי התקשה לכלכל עצמו בחיי היומיום, אלא היה "מתגלגל" מהלוואות, עזרת הקהילה וגמ"ח, יש לזכור כי מטרת ותכלית התשלום התכוף הינה שיפוי בגין הוצאות בעבר, הוצאות עתידיות לריפוי וסיעוד, ומחיית המבקש ובני משפחתו התלויים בו (ריבלין, "תאונת הדרכים – תחולת החוק סדרי דין וחישוב הפיצויים", מה' 4, עמ' 819), אולם לא בהיקף העולה על האופן בו היו מתקיימים לפני קרות התאונה; עוד אציין כי התובע ציין כי הפציעה גרמה לו להוצאות חודשיות נוספות בסך אותו הוא מעריך בסך 3,500 ש"ח לחודש, אולם לא הובאה כל אסמכתא בהקשר זה, ואני סבור כי בהחלט מדובר בסכום מופרז, אם כי ברי שככל שהתובע אינו נוהג ואינו מתנייד לבדו, הוצאות נסיעה מוגברות אכן קיימות בעניינו.