ת"א 36857-12-15 מורקוס נ' דאוד

לפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

הסעדים המבוקשים בתביעה העיקרית הינם שניים: הראשון הינו סעד הצהרתי, לפיו הסכם מכר מכוחו רכש המשיב נכס מקרקעין המצוי בקומה ראשונה בבניין אשר נבנה על ידי המבקש על חלקה 16, גוש 18764 בכפר יאסיף (להלן: "הדירה") – מבוטל; השני הינו סעד כספי בסך כולל של 1,096,154 ₪ בצירוף החזר ריבית על המשכנתא ששולמה ושתשולם בגין הדירה ממועד הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין.

אין חולק כי הזכויות בדירה לא נרשמו על שם המשיב, אלא נרשמה הערת אזהרה במקרקעין.

המבקש טוען כי הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית משפט השלום, משום שבענייננו המחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת לשאלת הבעלות במקרקעין, מכיוון שהדירה טרם נרשמה ע"ש המשיב, וזכותו בדירה הינה זכות חוזית בלבד שדינה כדין זכות במיטלטלין, שהסמכות לדון בה קנויה לבית המשפט השלום. עוד נטען כי הסעד ההצהרתי בדבר ביטול הסכם המכר, מצוי בסמכות בית משפט השלום וכך גם יתר הסעדים הכספיים. לחלופין, טוען המבקש כי גם אם הסעד ההצהרתי מסור לסמכותו של בית המשפט המחוזי, הרי שהסעד הכספי וודאי מסור לסמכותו של בית המשפט השלום לאור שווי הסעד הכספי, ולכן יש להורות על מחיקתו מכתב התביעה.

המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה שכן תביעה שעניינה בסעד לביטול הסכם מצויה בסמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי, כאמור בסעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. נטען כי לטובת המשיב ששילם את עיקר התמורה החוזית, כבר נרשמה הערת אזהרה במשרדי רישום המקרקעין, ואי השלמת רישום העסקה על שמו של המשיב אינה הופכת את העסקה לעסקה שאינה במקרקעין. המשיב הסתמך, בין היתר, על ה"פ (מחוזי חי') 119/08 שוייצר נ' רפאל (פורסם בנבו, 6.7.2008) מפי כב' השופט עמית האוחז בדעה שהסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי גם כשמדובר בזכויות אובליגטוריות. המשיב הוסיף כי אין לפצל בין הסעד ההצהרתי לסעד הכספי לאור הלכת "הטפל הולך אחר העיקר", ולכן על בית המשפט המחוזי שהסעד העיקרי של ביטול ההסכם, הינו בסמכותו, לדון בשני הסעדים.

דיון והכרעה:

כאשר נדרש בית המשפט לבדוק את סוגיית הסמכות העניינית, יש להתבונן בסעד המבוקש ולא במהותו של הסכסוך [ראו: ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פ"ד לז(3) 1, 14-13 (1983); ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561, 567 (1977); ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529, 534 (2004)]. כאשר נדרשות הכרעות, אגב דיון, בעניינים המסורים לסמכותו של בית משפט אחר, נעשה שימוש בסמכות שבגררא, הקבועה בסעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

בענייני מקרקעין, מוסמך בית משפט השלום לדון, לפי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, ב-: