ת"א 36754-11-15 פרחיה נ' מדינת ישראל

בקשה למתן צו למענה על שאלון. המבקש (להלן: "התובע") העביר שאלון למשיבה (להלן: "הנתבעת") וקיבל תצהיר עם תשובות לשאלון. לטענתו, חלק מן התשובות אינו מספק והוא מבקש כי בית המשפט יורה לנתבעת להשיב לשאלות אלה כראוי.

לאחר שעיינתי בשאלון ובתצהיר התשובות, כמו גם בבקשה, בתגובה ובתשובה, להלן החלטתי (בהתאם למספרי השאלות בשאלון):

שאלה 2 – נראה כי הנתבעת לא ענתה לשאלה. השאלה הייתה טכנית – אם קיימת הפרדה ועל כך ניתן להשיב ועל הנתבעת לעשות כן.

שאלה 3 – צודקת הנתבעת כי הנימוקים לסגירת תיק החקירה נגד התובע אינם רלוונטיים להליך כאן.

שאלה 11 – על הנתבעת להשיב אם התובע נחקר פעם נוספת לפני חקירת החשוב אם לאו, נוכח טענתו כי הנתבעת טעתה והטעתה בעניין זה. התשובה צריכה להיות לגופו של עניין ולא על דרך ההפניה.

שאלה 13 – הנתבעת השיבה. התובע הוא שהגיע למסקנה בדבר מסקנת הנתבעת. הנתבעת לא טענה כי הרכוש המעוקל נמכר ביום מתן ההחלטה, אלא רק כי חלפה שנה וחצי בין מתן ההחלטה בדבר הטלת העיקולים לבין הגשת התלונה והתובע לא יודע מתי הציוד נמכר (סעיף 9 לכתב ההגנה). תשובת הנתבעת גם אם ניתן היה לנסח אותה באופן ברור יותר – עונה על השאלה.

שאלה 14 – הנתבעת ענתה לשאלה. אכן אין זה מתפקידה של הנתבעת ליתן ייעוץ משפטי לתובע.

שאלה 17 ושאלה 19 – השאלות אינן ברורות ועל כן לא ניתן לדעת אם התשובות רלוונטיות אם לאו. לא ברור לאיזה מעקב מתכוון התובע. ככל שעניינו בפרק הזמן שעומד לרשותו לצורך הגשת ערר, הרי התשובה לשאלה 16 כי הערר שלו טופל ללא קשר לשאלת השיהוי – היא מענה הולם.