36545-09-16 אנונימה סחר בע"מ נ' ברנד איז ריל בע"מ ואח'

1. ביום 11.12.17 הגיעו הצדדים בתובענות דנא להסכמה על העברת הסכסוך ביניהם לבוררות בפני כב' השופט (בדימוס) אבי זמיר. במסגרת ההסכמה צוין כי לבורר תהא סמכות ליתן צוי ביניים.

2. ביום 17.12.17 עתרה התובעת לעיקול החזר האגרה המגיע לנתבעים בתביעה שהגישו נגדה. בהחלטה מאותו יום נעתרתי לבקשה, תוך הסתמכות על החלטת כב' הרשם הבכיר צחי אלמוג שהעניק לתובעת צו עיקול זמני, עיקול שנותר על כנו אף לאחר דיון בבקשה לביטולו, בתחילת ההליך המשפטי.

3. בסמוך לאחר מכן עתרו הנתבעים לביטול העיקול בטענה לפיה נוכח עיכוב ההליכים במסגרת ההעברה לבוררות, העיקול פקע. התובעת הגישה תגובה, ולאחר קבלת תשובה, קבעתי כי בשל הסכמת הצדדים להקנות לבורר סמכות לדון בצוי ביניים, הרי שהוא מוסמך להכריע בבקשה.

4. דא עקא, הבורר הנכבד בהחלטתו מיום 24.1.18 סבור כי אין לו סמכות לדון בעניין זה. לפיכך נתבקשתי להכריע בבקשה לביטול העיקול. כיוון ששני הצדדים פנו אלי בבקשה למתן החלטה ולא כפרו בהחלטת הבורר כי הוא נעדר סמכות, אתייחס לבקשה גופה.

5. איני יכול לקבל את טענת הנתבעים כי העברת התובענות לבוררות משמעה פקיעת העיקול. תקנה 370 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, אליה הפנו, דנה במקרה של הפסקת תובענה ולא במקרה של עיכוב הליכים בשל העברה לבוררות.

סמכותו של בית המשפט, המכונה "סמכות עזר", המעביר עניין לבוררות (או בית משפט מחוזי, כאשר המחלוקת נדונה בבוררות ללא שהחלה בבית המשפט) להטיל עיקול בקשר לאותו עניין שנדון בבוררות, מעוגנת מפורשות בסעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח -1968.

פשיטא, כי העברה לבוררות איננה חוסמת את דרכו של בעל דין לקבל סעד זמני בשל אותה מחלוקת. דברים אלו נקבעו במפורש בפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 6435/05 ז'אנו נ' יורו ישראל בע"מ (10.4.06), בסעיף 9 לפסק הדין.

6. כאמור, העיקול על כספי האגרה הוטל מתוך הרחבת צו העיקול שניתן על ידי כב' הרשם הבכיר צחי אלמוג, שאף דחה את הבקשה לביטולו בהחלטה מפורטת מיום 23.11.16 ולאחר חקירות נגדיות. לפיכך, בקשת הנתבעים נדחית. הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובעת הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.