כהן ואח' נ' דראל רם בע"מ ואח'

לפניי תביעה לסעד לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 09/12/2014 במסגרת ת.א 7428/10/12 בבית משפט השלום בחיפה.

במסגרת הסכם הפשרה התחייבו התובעים לשלם לנתבעת 1 סך של 110,00 ₪ בגין שטר חוב ע"ס 170,600 ₪ עליו חתמו התובעים כבטוחה לרכב אותו שכרו מהנתבעת 1 (באמצעות חברת ס.כ כליפה כשהם ערבים להסכם). הנתבעת 2 ביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח מקיף. הנתבע 3 עבד אצל החברה כליפא ועשה שימוש ברכב שנגנב.

תקופת שכירות הרכב החלה ב- 30/11/10 וסיומה נקבע ל-29/11/13.

ביום 14/07/11 הודיעו התובעים לנתבעת 1 כי אין בכוונתם לשלם שכירות עבור רכב הטויוטה שנמצא בחזקתו של הנתבע 3 והנתבעת יכולה לקחת ממנו את הרכב או לחתום אתו על הסכם שכירות חדש. מאותו מועד הרכב נותר ברשותו של הנתבע 3, הוא שילם דמי שכירות ישירות לנתבעת 1. ביום 21/07/12 הודיע הנתבע 3 לתובע כי הרכב נגנב וזה הנחה אותו להגיש תלונה במשטרה. למחרת פנה התובע לנתבעת 1 והודיע על גניבת הרכב.

בעקבות גניבת הרכב מיום 21/07/12, הגישה הנתבעת 1, את שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. הוגשה התנגדות, ניתנה רשות להתגונן בחלק מהטענות והדיון עבר לבימ"ש השלום (כב' הש' ר. באום). בסופו של ההליך, הגיעו הצדדים להסדר פשרה לפיו התובעים ישלמו לנתבעת 1 110,000 ₪ מכוח ערבותם לשטר החוב ב 20 תשלומים חודשיים. לבקשתם ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין.

בתביעה דנן, עותרים התובעים לביטול הסכם הפשרה ופסק הדין שניתן ב 7428-10-12 ולחייב את הנתבעת להשיב לתובעים את כל הסכומים ששולמו מכוחו.

התביעה הוגשה גם נגד מבטחת הרכב, הנתבעת 2. בהחלטתי מיום 29/11/15 הוריתי על דחיית התביעה נגד הנתבעת 2. במסגרת אותה החלטה נקבע ביחס לטענות התובעים נגד נתבעת 1 כי, "טענותיהם צריכות להתברר במישור העובדתי באשר לאותה הבטחה נטענת שרק בגללה וכתנאי למימושה, חתמו על הסכם פשרה. רק בעניין זה תותר התביעה ועל כן יש למעשה לתקן את כתב התביעה בהתאם".