ת"א 36378-05-11 אריה נ' בע"מ ואח'

תביעה לתשלום בגין נזקי גוף בשל אירוע נפילה מיום 08.06.09 (להלן: "הנפילה" או "התאונה"). התובע, יליד שנת 1974, הועסק בשב"ס כנהג משאית. הנתבעת 1 הינה חברה הנותנת שירותי רכב להחלפת שמשות אשר בעת הרלוונטית לתביעה זו קיבלה מידי התובע רכב לצורך ביצוע החלפת שמשה. הנתבעת 2 הינה חברת ביטוח אשר במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסת אחריות כלפי צדדים שלישיים.

טענות התובע

לטענת התובע ביום 08.06.09 בשעה 08:00 בבוקר נשלח על ידי מעבידו, שב"ס, עם משאית אל הנתבעת 1 לצורך החלפת שמשה למשאית. לטענתו, בעת שהיה במוסך, שהינו מקום עסקה של הנתבעת 1 (להלן: "המוסך"), החליק על מטלית לחה שלא ניתן היה להבחין בה בשל הדמיון בין צבעה לבין צבע הרצפה. התובע טוען כי בעקבות החלקתו, איבד שיווי משקל ונפל ארצה וכתוצאה מכך נגרמה לו פגיעה בעיקר ברגל ימין.

לטענת התובע נבעה נפילתו מרשלנות הנתבעת 1 ומשכך חבות הנתבעות ביחד ולחוד באחריות לפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בעקבות הנפילה. לטענתו מקור רשלנות הנתבעת 1 הינו במעשים או מחדלים שבוצעו על ידה וביניהם: אי מניעת כשלים בדרך ובמקרה זה הותרת סמרטוט לח על הרצפה; תחזוקת המוסך באופן לקוי; אי פיקוח ראוי על כללי הבטיחות במוסך ועוד כמפורט בכתב התביעה.

לטענת התובע נגרם לו נזק פיזי בברך ימין שאף אילץ אותו לעבור ניתוח. לטענתו שהה באי כושר מוחלט למשך 95 יום לאחר התאונה ולאחר מכן שב לעבודתו, תחילה למשך מספר חודשים לעבודה משרדית בלבד.

באשר לנטל ההוכחה טוען התובע כי יש להחיל על התובענה את הכלל "הדבר מדבר בעדו" בהתאם להוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ובכך למעשה להעביר אל הנתבעות את הנטל להביא ראיות לפיהן לא הייתה לגבי התאונה התרשלות שיש בה בכדי לחייבן. לטענת התובע עובר לתאונה לא הייתה לו כל ידיעה או יכולת לדעת מהן הנסיבות שגרמו לתאונה והתאונה נגרמה במקום שלנתבעת 1 הייתה שליטה מלאה עליו ולפיכך אירוע הנפילה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת 1 לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהיא נקטה זהירות כאמור.

טענות הנתבעות

הנתבעות טוענות כי לאירוע הנפילה לא היו עדים מלבד התובע עצמו ועל כן לא עלה בידי התובע להוכיח כיצד נפל ואם החליק כטענתו על גבי סמרטוט לח. כמו כן לטענת הנתבעות, עובר לנפילה, עבר התובע דרך דלת שלידה היה שלט האוסר על המעבר דרכה למי שאינו עובד העסק (דלת המעבר בין אולם ההמתנה לשטח העבודה) ובכך חשף עצמו התובע מרצון לסיכון ואין לו להלין אלא על עצמו.

לעניין הנזקים הנטענים, טוענות הנתבעות כי ככל שייקבע כי יש להן אחריות כלשהי לאירוע, נזקי התובע, ככל שקיימים הינם קלים ביותר באשר הוא שב לאיתנו ולעבודתו ואינו סובל מכאבים או ממגבלות כלשהן ולפיכך לא הותירה הנפילה כל פגיעה בכושר עבודתו או בתפקודו של התובע. עוד טוענות הנתבעות, כי לתובע לא נגרמו כל הפסדי השתכרות בעקבות הנפילה.