ת"א 36279-01-14 בנק לאומי תל אביב סניף עמק ברכה 10624 נ' רוזיליו ואח'

בפניי בקשת המבקשת להורות למשיב 1 (להלן: "המשיב") להודות במסמכים שאוזכרו בדו"ח פיננסי שצורף לתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעם המשיב. דו"ח פיננסי זה עוסק בעניינם של המשיבים 2-3.

המסמכים בקיומם נדרש המשיב להודות מהווים נסחי טאבו של דירות שבבעלות המשיבים 2-3 ורישיונות רכב שבבעלות המשיבים 2-3 וכן דרישה להודות בתכנית עסקית שהוגשה בשם המשיבים 2-3 על ידי חברת אלוני – האפט.

בנוסף כוללת הבקשה דרישה להורות למשיב לאפשר למבקשת לעיין במסמכים אלו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, אני מקבלת את טענת המשיב כי בית המשפט אינו מוסמך להורות לבעל דין להודות במסמך, והסנקציה היחידה הקיימת במקרה שבו לא נענתה דרישה להודות במסמך הינה חיוב בתשלום ההוצאות שידרשו לשם הוכחת המסמך וזאת ללא קשר לתוצאות המשפט, אולם ברור כי החלטה בעניין זה תינתן רק בסיום שלב ההוכחות לאחר שבית המשפט יווכח בצורך בהוכחת המסמך ובהוצאות שהיו כרוכות בכך.

תקנה 103(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, קובעת כך:

"סירב בעל דין להודות בעובדה או לא הודה בה תוך שבעה ימים מיום שהומצאה לו הדרישה, או תוך זמן נוסף שהתיר לו בית המשפט או הרשם, או סירב להודות או לא הודה במסמך תוך ארבעים ושמונה שעות מהזמן שניתן לו לעיין בו, או תוך זמן נוסף כאמור, ישלם את ההוצאות הכרוכות בהוכחת העובדה או המסמך, יהיו תוצאות המשפט אשר יהיו, זולת אם בית המשפט או הרשם הורה אחרת.

יוצא אם כך כי הדרישה להורות למשיב להודות במסמך ולחילופין לפסוק הוצאות בהתאם לתקנה 103 (ג) כבר בשלב זה, אינן עולות בקנה אחד עם לשון התקנה ומטעם זה אני דוחה את הבקשה.

ואוסיף כי בתי המשפט כבר פסקו כי הדרישה להודות במסמך או בעובדה אינה אלא "נורית אזהרה" לצד שכנגד שייתכן ויחויב בהוצאות הכרוכות בהוכחת המסמך או העובדה שנדרש להודות בהם. יחד עם זאת אין כל סנקציה ברת הפעלה בשלב זה כנגד בעל דין שמסרב להודות במסמך או בעובדה . לא למותר להדגיש כי לא ניתן לחייבו לעשות כן.

אשר לבקשה לעיין במסמכים, תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, קובעת כי:

"מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו, רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו, בכל עת, בכתב לפי טופס 13, שיראה לו או לעורך דינו את המסמך לעיון ולהעתקה".