ת"א 36220-02-14 מנאסרה ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל -מחוז צפון ואח'

התובעים, בני משפחה אחת, עותרים כי בית המשפט יצהיר על בעלותם במקרקעין, זאת מכוח הסכם חליפין (בעל - פה), אותו לטענתם הם ערכו מול נציגי המדינה - הבעלים הרשום של המקרקעין.

בשאלה האם עלה בידי התובעים להוכיח גרסתם ותביעתם זו, עוסק עיקר פסק דין זה.

הנתבעות בתביעה הינן רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) וקרן קיימת לישראל (קק"ל), האמונות על הטיפול במקרקעי המדינה.

טענות הצדדים

1.התובעים עותרים שיוצהר כי הם הבעלים של חלקה 24 בגוש 16945 (להלן: "חלקה 24") וכן עותרים למתן צו המורה על העברת הרישום בחלקה 24 על שם התובעים.

לטענתם לאורך שנים ארוכות ועוד טרם קום המדינה החזיקה משפחתם בחלקה 24.

לטענת התובעים, במהלך שנת 1986 או 1987 (כשלשינויי הגרסאות בענין אתייחס בהמשך), הגיעו התובעים עם פקחים, נציגי הנתבעות, להסכם בעל פה אשר כלל ויתור מצד התובעים על טענותיהם לזכויות במכלול חלקה מס' 1 "ההיסטורית" (אשר כללה את חלקה 24) וכן על חלקות 14 ו – 11, כנגד קבלת בעלות על חלקה 24 (למעשה חלקה כפי שיפורט) וכן התחייבות להפסקת הליכי פינוי שננקטו נגדם באותם זמנים ביחס לחלקה מס' 1 הנ"ל (להלן: "הסכם החליפין").

אני רואה לדייק כבר עתה כי התובעים, למעשה, אינם טוענים שהסכם החליפין כלל הכרה בזכויותיהם בחלקה 24 כולה, אלא רק בשטח של כ- 49 דונם, לכל היותר, מתוך חלקה 24 כולה (להלן: "המקרקעין" ו/או "החלקה" ).

בנדון די להפנות לסע' 8 לכתב התביעה ולהצהרות ב"כ התובעים בפתח ישיבת ההוכחות (ראה עמ' 6 לפרוטוקול ישיבת 31/3/2015).

2.התובעים טוענים כי הסכם החליפין יצא אל הפועל וכובד על ידי הנתבעות, מאז שגובש, וכי הוכחות ברורות לקיומו אף ניתן למצוא בשטח המקרקעין;

התובעים טוענים כי הם בפועל החזיקו והשתמשו בחלקה שבדיון באין מפריע, לפחות לאורך כל השנים מאז הסכם החליפין. הם גם נטעו בה לאורך השנים עצי זית.