ת"א 36189-04-15 קיבוץ עין גב נ' המשרד להגנת הסביבה ירושלים

ההליך בקליפת האגוז

לפניי בקשת העותר, קיבוץ עין גב (להלן: "המבקש" או "הקיבוץ" ) לביטול צו להסרת פגיעה בסביבה החופית, לפי סעיף 10 לחוק השמירה על הסביבה החופית, התשס"ד-2004 (להלן: "החוק" או "חוק הסביבה החופית") וזאת מכוח הוראת סעיף 9 לחוק הנ"ל.

בקצירת האומר, טוען הקיבוץ כי דין צו ההסרה להידחות על הסף, מאחר והמקרה דנן אינו המקרה הנכון לעשות בו שימוש בצו מינהלי, לאור העובדה שלא הוכחה 'רמת וודאות גבוהה' לקיום התנאים הקבועים בחוק, וכן בהעדר תשתית מספקת להוצאת הצו לאור חוסר ודאות עובדתי ותכנוני, התעלמות מעובדות ושיקולים רלוונטיים, קיומן של מחלוקות משפטיות מורכבות המחייבות בירור בטרם הוצאת הצו וכן מאחר והצו אינו מפרט באופן מלא וברור את התשתית העובדתית הנדרשת לשם הוכחת קיומה של פגיעה בסביבה החופית וקיום התנאים הקבועים בחוק להוצאת צו ההסרה.

לחלופין נטען, כי לא ניתן לאשר את הצו מושא העתירה אף לגופו, לאור מכלול טענות שיפורטו המתייחסות לכל אחד ממוקדי הצו באופן פרטני. כן נטען ע"י הקיבוץ, כי נפלו פגמים מהותיים בשיקול הדעת שהופעל ע"י המשיב, מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה, הנובעים, בין היתר, משיהוי ופגיעה בלתי מידתית בחופש העיסוק וכן חוסר סבירות של ההחלטה המביאים לפסילת הצו.

הטיעון המשפטי העיקרי עליו נשען הקיבוץ בעמדתו לביטול הצו המנהלי הוא, שאין חוק הסביבה החופית בא לפגוע בכל מי שיש לו זכויות המוקנות עפ"י הסכם, תכנית או היתר ערב תחילתו של החוק. זאת, בדומה לעקרונות היסוד של אי פגיעה בזכויות במסגרת חקיקה למפרע וההכרה בזכות הקניין וחופש העיסוק כזכויות יסוד מוגנות, וכן בדומה לזכויותיו של הקיבוץ כחוכר מזה עשרות שנים מכוח הסכמי חכירה בינו לבין רשות מקרקעי ישראל וכמי שעושה במקרקעין שימוש סדיר ומאושר.

הצו המקורי

צו ההסרה מושא העתירה התייחס לאלמנטים הבאים:

גדר בגבול המזרחי (סעיף 1 לצו) ;

גדר אחת לאורך רצועת החוף בשטח שבין כפר הנופש לבין חצר משק הקיבוץ עין גב (סעיף 3 לצו) ;

2 גדרות צפונית ודרומית (סעיף 4 לצו) ;

חלק ממסעדת הדגים – רחבה וחצר (סעיף 5 לצו) ;