ת"א 36182-02-15 בסטוני(המנוח) ואח' נ' רשות הטבע והגנים ירושלים ואח'

לפניי בקשות הנתבעים 1-2 (להלן: "רשות הטבע והגנים/הרשות" ו"ממ"י/המינהל" ) לסילוק התביעה נגדם על הסף.

עסקינן בתביעה כספית – נזיקית לפיצוי התובעים, בגין נזקים שנגרמו לטענתם למקרקעין בבעלותם בעקבות רעיית העדר של הנתבע 3 בהתאם להסכם הרשאה לרעייה מהנתבעות 1-2.

לטענת רשות הטבע והגנים, יש להורות על דחיית התביעה בגין התיישנות. בתביעת נזיקית תחל תקופת ההתיישנות מהיום בו ארע הנזק, ובמקרים בהם הנזק התגלה מאוחר יותר, תחל תקופת ההתיישנות מהיום בו התגלה הנזק ובמקרה כזה תתיישן התביעה אם לא תוגש תוך 10 שנים מהיום בו ארע הנזק (סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש)).

בהתאם לטענת התובעים נזקיהם התגלו כבר בשנת 2005. עניין זה עולה אף מבקשה לסעד זמני אותה הגישו התובעים במרץ 2005 נגד הנתבע 3 כשלבקשה צורף תצהיר לפיו ביום 07/03/05 הבחין המצהיר בפלישה לקרקע ובנזקים הנטענים. עוד הוצהר באותו הליך כי הנזקים ארעו מספר חודשים לפני כן. בנוסף מחוות דעת של מפענח תצ"א שצורפה אף היא לכתב התביעה עולה כי הנזקים הנטענים החלו כבר בשנת 2001.

ממ"י מצטרף לבקשת הסילוק מהנימוקים המנויים בה ושהועלו על ידו בכתב ההגנה. בנוסף, טוען כי זכותם של התובעים במקרקעין לא ברורה, והמסמך הנחזה להיות הסכם הרשאה לרעייה, שנחתם לכאורה ביוני 2003 בין הרשות לנתבע 3, אינו מאזכר את המקרקעין נשוא התביעה, והתשריט שצורף אליו מראה את הגוש כולו ללא זיהוי של המקרקעין נשוא התביעה.

כמו כן, בעוד התובעים טוענים כי הנתבע 3 ממשיך במעשיו עד היום, הנתבע 3 נפטר בשנת 2009.