ת"א 3613-11-11 י.ג.ר.פ. תבונביט - סוכנות לביטוח (2005) בע"מ נ' רוטקוף

מבוא וגדר המחלוקת

1. תחילתו של סיפור המעשה במשא ומתן בין התובעת, סוכנות ביטוח, לנתבע, סוכן ביטוח, לשיתוף פעולה עסקי. הצדדים גיבשו רעיון לפיו הנתבע ינהל ויממן את פעילותה העסקית של התובעת ויהיה זכאי בתמורה לקבל חלק מהעמלות המגיעות לה מחברות הביטוח.

    

2. ביום 16.7.08 שלח הנתבע לתובעת הצעה (נספח א' לתצהיר מר גפנר מהתובעת; להלן - ההצעה) שפירטה את ה"עקרונות המנחים להסכם" כלשון הפתיח, 13 במספר. אין חולק כי ההצעה לא נחתמה ע"י התובעת ואף נציגה מר גפנר תיקן והעיר הערות בכתב ידו בגוף ההצעה.

    

3. ההצעה כוללת, בין היתר, עקרון חלוקת עמלות עבר המגיעות לתובעת – 70% לנתבע ו-30% לתובעת (אעיר כי המילה "תבונה" הנזכרת במסמך מהווה חלק משם התובעת ולכן הכוונה אליה ו"רם" הינו שם עסקו של הנתבע).

    

   עוד נקבע בהצעה עקרון לפיו בגין מכירות חדשות יחולקו העמלות שוה בשוה. כן נקבע כי הנתבע יישא בעלויות הטיפול בתיק הביטוחי, לרבות שכר והוצאות נלוות.

    

4. בבסיס כתב התביעה ניצבת הטענה כי ההצעה קובלה בהתנהגות הצדדים והפכה לחוזה מחייב, והתובעת אף הודיעה לחברת כלל ביטוח כי יש לפצל את תשלום העמלות כמוסכם.

    

5. לשיטת התובעת, הנתבע הפר את החוזה, בין היתר ובעיקר, בכך שלא שילם את שכר העובדים ויתר ההוצאות, בסמוך לאחר כריתתו. לפיכך, ביום 28.9.08 דרשה התובעת מ"כלל" את ביטול פיצול העמלות אך הדבר היה דרוש את הסכמת הנתבע, שניתנה רק בסוף שנת 2008.