ע"א נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד 1963, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים ביום 19.1.2014, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

דר' אלחנן לוגר, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובע וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לו. מחוות הדעת עולה כי התובע התלונן על כאבים בגב ובצוואר, אולם בבדיקה לא נמצאה כל הגבלה בתנועה, ואין קיפוח נוירולוגי. קיימים אמנם בלטי דיסק שנצפו בבדיקת CT, אולם מדובר במצב כרוני שאיננו נובע מהתאונה. בסיכומו של דבר, לא נותרה לתובע נכות צמיתה מהתאונה, אם כי אושרה תקופת אי-כושר של שלושה שבועות.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בתאונה קלה שלא הותירה נכות צמיתה ; הנתבעת חלקה בכלל על חבותה, בטענה כי מהתיעוד הרפואי עלה, כי ביום 20.1.14 בשעות הערב הגיע התובע לראשונה לטיפול רפואי, וטען כי עבר תאונת דרכים באותו יום, ולא יום קודם לכן ; התובע חלק על מסקנות המומחה, וטען כי מאז התאונה הוא סובל מכאבים, והסתמך על ממצאי בדיקת ה CT (לגביהם קבע המומחה כי מדובר בשינוי ניווני שאינו קשור לתאונה) ; התובע טען כי עבד כנהג דחפור, ועקב התאונה נעדר מהעבודה לתקופה של 26 ימים ; התובע טען להפסדי שכר לעתיד, חרף קביעת המומחה ; הנתבעת טענה כי אין כל ממצא אובייקטיבי לגבי חבלה כלשהיא וכל הבדיקות בעניינו תקינות ; הנתבעת טענה כי התובע לא צירף את כל תלושי השכר לתקופה הרלוונטית ולא הוכיח הפסדי שכר או הוצאות לעבר.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 9,000 ₪.

• בגין הפסדי שכר לעבר – 4,500 ₪.

• בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 4,500 ₪.

חרף התהייה העולה מהתיעוד הרפואי באשר למועד התאונה, לא מצאתי בשלב זה מקום לנכות מהפיצוי בגין סיכון שבהעדר חבות. הסכום המוצע לפשרה עומד איפוא על סך של 18,000 ₪, בתוספת שכ"ט כחוק והשבת אגרה. לכאורה, בהעדר נכות צמיתה היה מקום לנכות מהפיצוי את עלות המומחה דר' לוגר בו נשאה הנתבעת, אולם לנוכח העובדה שנקבעה נכות זמנית, אציע לנכות רק מחצית מעלות המומחה.

יודגש כי הצעת הפשרה היא רק בסיס למשא ומתן בין הצדדים.