ת"א 35850-11-15

התובע יליד 7.10.1993 נפגע בתאונת דרכים מיום 2.5.2015.

אין מחלוקת, כי המדובר בתאונת דרכים שחל עליה חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1995 (להלן:"החוק").

כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בחלקי גוף שונים ובכלל זה בראש, בפנים, בצוואר, בעמוד השדרה ובבית החזה. התובע עבר שבר בפנים ופגיעה בשיניים ואושפז 3 ימים בבית החולים צפת עם קיבוע בשיניים.

מונו על ידי בית המשפט 2 מומחים רפואיים, בתחום האורטופדי מונה פרופ. צינמן אשר קבע, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום האורטופדי.

בתחום פה ולסת קבע פרופ. לאופר, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה בתחום הפה והלסת ועצמות הפנים. עם זאת קבע פרופ. לאופר, כי התובע זכאי להחזר עבור התשלום של השיקום הדנטלי של השיניים הקדמיות בלסת העליונה אשר שולמה בפועל על ידו בסכום של 13,595 ₪. כמו כן קבע פרופ. לאופר כי התובע זכאי להחזר על טיפולים עתידיים ל פי 4 פעמים בסכום של 13,200 ₪, כל 15 שנה, וזאת בניכוי היוון.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בהקשר זה, אין מחלוקת, כי לתובע מגיע על פי חוות דעתו של פרופ. לאופר בגין החזר הטיפולים בשיניים, בעבר והצורך בטיפולים עתידים על פי ארבעת ההחלפות, סכום של 33,000 ₪.

בשאר ראשי הנזק חלוקים הצדדים.

בנוגע לכאב וסבל – העריך התובע לאור השבר בפנים והשברים בשיניים את הסכום המגיע לו כפיצוי בגובה המקסימלי המגיע לו על פי 0% נכות בסכום של 18,000 ₪.

הנתבעת טענה, כי מדובר בסכום מופרז והעריכה את הסכום בסיכומיה בסך של 10,000 ₪.

לאחר שעברתי על כלל המסמכים הרפואיים ונתתי דעתי לעדותו של התובע בפני בישיבת קדם המשפט המורחב מיום 2.10.17 וכן לימי האשפוז שעבר, אני פוסק לו בגין ראש הנזק של כאב וסבל סך של 15,000 ₪.

מחלוקת נוספת התגלעה בין הצדדים לעניין הפסד השתכרותו של התובע.

התובע בחור צעיר מאוד כאשר כיום הוא בן 24 ובזמן קרות התאונה היה בן 22 לערך, חייל משוחרר שהספיק לעבוד בשירותי קייטרינג אצל אחיו כחודשיים לפני התאונה והוצאו לו תלושי שכר, האחד של 4,000 ₪ בחודש 3/15 והשני בסכום של 3,000 ₪ לחודש 4/15.

התאונה התרחשה בתאריך 2.5.15 וביוני 2015 פתח התובע עסק כעסק של שיפוצים.