ת"א 35788-10-11 נחום נ' E.M.A. Mercury Investments Ltd.

פסק - דין

מונחת בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף – מחמת שבית המשפט נעדר סמכות שיפוט בינלאומית, ולחלופין מכיוון שבית משפט ישראלי אינו הפורום הנאות לדון בתובענה אלא בית משפט בפולין.

הרקע לדיון – התובענה בתמצית

1.התובעת היא חברה קפריסאית שהתאגדה במטרה לשמש קרן להשקעות בנכסי נדל"ן בפולין (להלן: "התובעת" או "מרקורי"). הנתבע מס' 1, עו"ד משה טייטלבאום, הוא עורך דין ישראלי שפעל עבור התובעת לרכישת נכסים בפולין, השבחתם ומכירתם לצדדים שלישיים (להלן: "עו"ד טייטלבאום"). הנתבע מס' 2, אלפונסו נחום, הוא איש עסקים ישראלי שבעת הרלוונטית עסק אף הוא, בין היתר, בהשקעות בשוק הנדל"ן בפולין (להלן: "נחום") (עו"ד טייטלבאום ונחום יחדיו יכונו להלן: "הנתבעים").

ביסודו של כתב התביעה טענות חמורות שמפנה התובעת נגד כל אחד מהנתבעים, ובתמצית כי חברו יחד על מנת להבריח את נכסיה של מרקורי לידיהם. על פי הנטען מדובר במעשה עוקץ ותרמית מתוכנן היטב, שבראשיתו ניצל עו"ד טייטלבאום את יחסי האמון שנוצרו בינו לבין מרקורי וגרם לה להפקיד בידיו כספים לצורך ביצוע עסקאות שונות בנכסי נדל"ן בפולין. אלא שעו"ד טייטלבאום מעל באמון שניתן בו, ובשיתוף עם נחום השניים עשו בכספי התובעת ובזכויותיה בנכסים כבשלהם. כך קרה שבסופו של יום התובעת נותרה ללא כספי ההשקעה ואף ללא הנכסים, ואלה מצאו את דרכם לכיסם של הנתבעים.

2.כתב התביעה מגולל את קורותיהן של שורת עסקאות שבהן היתה התובעת מעורבת בקשר עם נכסי נדל"ן בפולין. מדובר בעסקאות סבוכות, שבוצעו מצידה של התובעת באמצעות חברות מטרה שהוקמו עבורה על ידי עו"ד טייטלבאום, כאשר על פי הנטען עם הקמתן הוחזק הון המניות שלהן על ידו בנאמנות. עוד על פי הנטען, במהלך השנים 2006 ו-2007 העבירה התובעת לעו"ד טייטלבאום לצורך ביצוע ההשקעות כספים בסכום כולל של למעלה מ-5 מיליון אירו – חלקם לידיו במישרין, וחלקם לחברות שבבעלותו, לחברות המטרה, לנחום או לצדדים שלישיים. באמצעות כספים אלה רכש הלה נכסי נדל"ן, והציג בפני התובעת מצג שווא כי הוא עומד למכור אותם לצדדים שלישיים תוך גריפת רווחים נאים עבורה.

בפועל, כך על פי הנטען, עו"ד טייטלבאום גרם למרקורי להתקשר בהסכמים למכירת מרבית נכסיה וזכויותיה לשתי חברות זרות, ורק לימים נתחוור לה כי מדובר בחברות הנשלטות על ידי הנתבעים. ועוד נטען, כי כוונתם של הנתבעים היתה להוסיף ולמכור חלק מן המניות של החברות שבשליטתם למשקיעים חדשים – וכך לגייס את התמורה המגיעה לתובעת בגין הנכסים על פי ההסכמים עימה, ויחד עם זאת להותיר בידם של הנתבעים את השליטה בנכסים.

דא עקא, שבחודש אוקטובר 2008 פרץ משבר כלכלי עולמי, שנתן את אותותיו בשוקי הנדל"ן ברחבי אירופה והביא גם לירידת שווי הנכסים בפולין. בנסיבות אלה המזימה שרקמו הנתבעים נכשלה, ולא עלה בידם לגייס את הכסף הדרוש לשלם לתובעת את התמורה שהבטיחו לה בגין הזכויות שהעבירה לחברות שבבעלותם. בחודש מרץ 2009 החלה להתחוור למרקורי לדבריה התמונה העגומה: עו"ד טייטלבאום אמנם השיב לידיה את מניותיהן של חברות המטרה הפולניות שהוקמו על ידו עבורה; ואולם אלה הוחזרו כשהחברות ריקות מזכויות ומכספים, או לאחר שנרשמו בספרי החשבונות חובות פיקטיביים כלפי עו"ד טייטלבאום או כלפי חברות שבבעלותו. כך התברר לתובעת לטענתה כי היא נפלה קורבן למעשה מרמה שכתוצאה ממנו היא נותרה ללא הזכויות בנכסים ואף ללא כספי התמורה.

הבקשה לסילוק על הסף

3.נחום סבור כי בית המשפט הישראלי נעדר סמכות שיפוט בינלאומית בנוגע לתביעה – שהיא תביעה חפצית, שעניינה זכויות בנכסי מקרקעין בפולין. עמדתו בנושא הסמכות מבוססת לדבריו של נחום על "הלכת מוזמביק" מן המשפט המקובל – המורה כי בית משפט אנגלי לא ידון בתביעה שעניינה במקרקעין המצויים מחוץ לתחום שיפוטה של אנגליה [British South Africa Co. V. Compania de Mozambique (1893) AC 602; להלן: "הלכת מוזמביק"]. הלכה זו נקלטה במשפט הבינלאומי הישראלי, ונחום סבור כי לפיה הסמכות לדון במקרקעין קנויה לפורום של מקום המקרקעין – ובענייננו פולין.