ת"א 35781-04-15 ביטן נ' יצחק

תביעה לפינוי מושכר. המושכר הוא בית מס' 71 (או 24) במושב יושיביה (להלן: "הבית", "הנכס" או "המושכר").

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים

ביום 4.6.06 חתמה הנתבעת ביחד עם חמותה (הגב' שרה יצחק) על הסכם שכירות עם מר צביקה ביתן, בנו של התובע. על פי תנאי ההסכם, הבית הושכר מיום 1.7.06 לתקופה של שנה עם אופציה לשנה נוספת בתמורה לדמי שכירות של 350$ לחודש.

בפועל הנתבעת המשיכה להתגורר במושכר לאורך השנים ולשלם דמי שכירות למר צביקה ביתן (להלן יכונה "מר ביתן", להבדיל מאביו שיכונה "התובע") וזאת בלא שנחתם הסכם שכירות חדש.

בראשית שנת 2015, התערערו היחסים בין הצדדים בין היתר על רקע דרישתו של מר ביתן להעלות את דמי השכירות והוא החליט לסיים את השכירות. ביום 12.2.15 שלח מר ביתן מכתב בו הודיע לנתבעת על סיום השכירות ודרש את פינוי המושכר עד יום 1.7.15. בתגובה התקבל מכתב של ב"כ הנתבעת מיום 26.2.15, על פיו הנתבעת לא תשלם דמי שכירות עד שיוכחו זכויות התובע בנכס.

בעקבות זאת הוגשה התביעה הנוכחית לפינוי המושכר.

טענות התובע

לטענת התובע, אין רלוונטיות לטענה של הנתבעת בעניין זכותו של התובע בנכס. לטענתו ההלכה היא כי הנתבעת מנועה מלכפור בזכותו של התובע בנכס לאחר שהחזיקה בנכס מכוח הסכם עם התובע (באמצעות בנו) וכן היא מנועה מלטעון לזכויות צד שלישי בנכס אף אם התובע לא הוכיח זכויותיו בנכס.

התובע מסתמך על פסק הדין ברע"א 5518/98 יוסף נ. עוקשי ואח' (להלן: "פס"ד עוקשי") וכן על מספר פסקי דין נוספים. לטענתו, בהתאם לפס"ד עוקשי אף הטענה כי מדובר בנכס נטוש או כי הוצג לנתבעת מצג שווא לעניין הבעלות בנכס אינה יכולה לעמוד לה כנגד התביעה הנוכחית.