ת"א 35776-03-16 דהאמשה נ' מדינת ישראל ואח'

רקע

1. לפני בקשה לסילוק תביעה על הסף בשל העדר עילה ו/או אי מיצוי הליכים.

    

2. המשיב הגיש תביעה במסגרתה עתר לפיצוי בגין הפקעת מקרקעין אשר נמצאים בבעלותו לצורך הרחבת כביש. ההפקעה בוצעה מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן: "הפקודה"). התביעה הוגשה נגד שר התחבורה- מדינת ישראל (להלן: "המבקש") ונגד חברת נתיבי ישראל- החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ.

    

   טענות המבקש

    

3. המבקש התייחס להוראות סעיף 7 לפקודה בנוגע לפיצוי בעבור הרבע הראשון של הקרקע המופקעת. לטענתו, על פי הסעיף הכלל הוא, כי לא משולם פיצוי בעבור הרבע הראשון וכי הוא מוסמך להורות על תשלום פיצוי כאמור. המבקש הוסיף, כי מדובר בסמכות בלעדית אשר מסורה לו. ככל שיקבע, כי יש לשלם פיצוי זה הרי שאת הפיצוי משלמת הרשות המפקיעה ולא המבקש.

    

4. המבקש התייחס לפסיקה שעסקה בסעיף 7. בנוסף התייחס לגיבוש קריטריונים לקביעת הזכות לפיצוי סבל והקמת וועדה מכרעת. לטענתו, הלכת רוטמן התוותה מסלול דיוני לפיו על המבקש פיצויי סבל לפנות תחילה אל המבקש בבקשה, כי ידון בתשלום פיצויים כאמור. משנקבעה דרך מיוחדת לטעון לעניין פיצויי סבל הרי שיש ללכת בדרך זו תוך מיצוי ההליך המנהלי טרם פנייה לבית המשפט.

    

5. לטענת המבקש, לא התקבלה במשרדיו כל פנייה או בקשה לפיצויי סבל לפי סעיף 7 לפקודה ואף במסגרת כתב התביעה לא נטען, כי הוגשה בקשה כאמור.