פלוני נ' המשרד לביטחון פנים - הרשות הארצית לכבאות והצלה

רקע

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, ו', יליד 1968, כבאי במקצועו, שעבד במועדים הרלוונטיים אצל הנתבעת, במסגרת תאונת עבודה מיום 29.11.2014. יוער כי בכתב התביעה נרשמה הנתבעת כ"איגוד ערים לשירותי כבאות – אילת" אך נוכח האמור בכתב ההגנה יתוקן שם הנתבעת ל"מדינת ישראל – המשרד לביטחון פנים – הרשות הארצית לכבאות והצלה".

    

2. הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. בתיק נשמעו ראיות. נדון תחילה בשאלת החבות.

    

   החבות

    

   הראיות

    

3. בהתאם לתצהיר התובע, ביום האירוע בשעות הערב הוא היה כונן במשמרת בתחנת כיבוי האש באילת. התקבל דיווח על שריפה ולאירוע הוקפצו שני צוותים. לאחר מכן, בשעה 19:30 לערך, התקבל דיווח על תאונה עם לכוד. למקום התאונה הוקפצה כבאית ובה ארבעה חברי צוות, ללא התובע. זמן קצר לאחר מכן החליט מפקד המשמרת שיש צורך בגיבוי לצוות שיצא לזירת התאונה ושיש להקפיץ את התובע בכבאית נוספת. התובע ציין כי לפי הנוהל עליו להתלבש, להתארגן ולעלות על הרכב בתוך 50 שניות. הוא היה כבר לבוש בחלק התחתון של גופו בבגדי לוחם האש ונעל מגפיים. הוא לבש בזריזות מעיל, קסדה, לקח מכשיר קשר, כפפות ופנס אישי ורץ לכיוון הכבאית. הוא ציין כי מדובר בציוד כבד ומסורבל וכי קשה לרוץ עם מגפי הכבאי הכבדות, במיוחד כאשר הזמן מאד קצר.

    

4. בהתאם לתצהירו, התובע החל לרוץ מאזור היומן לכיוון הכבאית. היה עליו לעבור באזור החצר כדי להגיע לכבאית. באותו המועד היו עבודות שיפוץ במקום, במסגרתן "יובש" הדשא שהיה. הוא ציין כי "המקום היה כמו אתר בניה במשך למעלה משנה" וכן: "השטח היה חולי, ובסופו מכסה ביוב בולט, ומאחוריו מדרגה גבוהה". הוא ציין כי "במהלך הריצה, מעדתי במכסה הביוב, איבדתי שליטה, ונפלתי מעבר למדרגה שאחריו". התובע צירף לתצהירו תמונות של מקום האירוע שצולמו מספר ימים לאחר האירוע וציין כי התמונות משקפות את המצב שהיה במקום בעת התאונה, למעט העובדה שבעת האירוע שרר במקום חושך מוחלט, ללא תאורה. הוא ציין כי "מתישהו בשנה שלאחר מכן השלימו את השיפוץ". התובע ציין כי למרות נפילתו, כיון שהיה מדובר בחילוץ של לכוד בתאונה, ולמרות הכאבים החזקים, עלה על הכבאית והגיע למקום התאונה, שם הבחין שהרגל מאד נפוחה. הוא הוחזר לתחנה ומשם פונה על ידי נהג ורכב הסעות לחדר המיון בבית החולים יוספטל. הוא אובחן כסובל משבר בכף הרגל.

    

5. בתמונות שהוגשו המתייחסות למועד האירוע נראה אזור המצוי בשיפוץ ובו מדרגה בין משטח מרוצף ובין משטח חולי שאינו מרוצף במפלס נמוך יותר, כאשר במשטח החולי קיים מכסה ביוב בולט. בתמונות המתייחסות למקום לאחר השיפוץ נראה השטח החולי מרוצף באבנים משתלבות כאשר קיים ריצוף גם סביב מכסה הביוב. בדו"ח אירוע של הנתבעת נרשם: "במהלך הריצה לכבאיות בעת מתן הפעמון ו' הרגיש מתיחה ברגל ובשעה 20:17 הובהל לבית החולים". התובע התקבל בחדר המיון בשעה 20:27 ושם נרשם: "מגיע לאחר שעיקם את רגל ימין. מאז קושי בדריכה". בטופס הדיווח למוסד לביטוח לאומי רשם התובע: "במהלך ריצה לכבאית לאירוע נתקלתי במדרגה ונפלתי על רגל ימין ונפצעתי".

    

6. בחקירתו ציין התובע כי החצר הייתה במצב של שיפוצים במשך תקופה ארוכה: "שיפצו אגפים שונים אבל באותה עת הם הפכו את כל החלק של הכאילו חצר הזאת שאז כאילו קראו לו דשא, הפכו אותו לסוג של אחסון של חומרים של חול והיה דשא סינתטי שהוציאו, הכניסו...בגלל שהשיפוץ שעשו הוא לא היה טוב והציפוי של הקירות התחיל, התמוטטות, קרמיקה התחילה ליפול...הרבה זמן כי זה היה, היו משפצים, עוצרים, משפצים, עוצרים זה היה כאילו בא והולך תמיד" (עמ' 36). הוא נשאל אם הכיר את מצב החצר עוד לפני האירוע והשיב: "זה היה משהו כאילו משתנה כל הזמן, זה לא שכאילו חצר הייתה כאילו ככה שבועות, שוב פעם יום אחד היינו כאילו באים לעבודות, פתאום אתה רואה ערימה של חול. יום שני אתה בא אין שום דבר..."(עמ' 37). ביום האירוע הגיע לתחנה בשעה 07:00 בבוקר והאירוע התרחש בשעה 19:00 לערך (עמ' 38). לגבי אופן התרחשות התאונה – הסביר כי נתקע במכסה הביוב ונפל אל המדרגה (עמ' 41). הוא ביקש ממר אביטבול, חברו לעבודה, לצלם את מקום האירוע "כדי שיהיו לי הוכחות על מיקום של האירוע" (עמ' 43). הוא לא ביקש את סרטון המצלמות שבמקום מהנתבעת כי "זה לא בסמכותי לבקש סרטון זה, זה חומר שאמור להיות מוצג לי אם היו עושים לי תחקיר, תחקיר שלא נעשה" (עמ' 43). הוא נשאל על הגרסה לאירוע שנרשמה בטפסים למוסד לביטוח לאומי, שם נרשם כי "נתקל במדרגה" והשיב: "החלקתי על הבור ביוב, נתקלתי במדרגה ואז, כי הם צמודים אחד על השני" (עמ' 47). הוא אישר כי נתקל בבור ביוב ונפל מעבר למדרגה (עמ' 48). הוא נשאל מדוע לא ציין בדיווח לביטוח הלאומי שהחצר הייתה בשיפוצים והשיב "כי לא שאלו אותי...אמרו לי לספר את השתלשלות המקרה נטו" (עמ' 49). עוד ציין כי במקום שרר חושך מוחלט וכמו כן הכול היה מכוסה חול.

    

7. הוא הבהיר כי החליק על מכסה הביוב ולא נתקל בו: "החלקתי עליו בגלל שהוא היה מכוסה חול והוא זז, זה לא משהו שאתה בא ועומד עליו והוא כאילו עומד, זה שוב פעם כי פלסטיק ענק, זה מכוסה חול...הבנה שלי אז וגם היום הייתה שזה הביא אותי על הסף של למעשה מדרגה ומשמה בגלל שנתקעתי בה, דילגתי, עובדה שאחרי זה נפלתי" (עמ' 51). "הבור, בגלל שהיה מכוסה בחול הביא אותי להחלקה עד המדרגה ושמה הנעל שלי בגלל שהיא ענקית כאילו, נעל עצמה כאילו נתקל ובגלל זה כאילו נפלתי" (עמ' 52). הוא דיווח בקשר ליומן על האירוע: "אני פניתי אליו ומסרתי לו שנפצעתי וזהו" (עמ' 53). הוא נשאל מדוע המוקדן רשם שמדובר במתיחה ברגל והשיב שלא בירר עם המוקדן מדוע רשם מה שרשם. את הדו"ח קיבל לאחר מספר שנים ממועד האירוע והוא לא זומן לתחקיר או לבירור של האירוע. גם את הסרטון ביקש כמה שנים לאחר האירוע אך הוא לא נמצא (עמ' 54). לגבי מה שהמוקדן רשם הסביר: "זה לא שאני כאילו באתי אליו אני אומר לו תקשיב נפלתי ככה וככה, הוא עשה ככה וככה תרשום, לא זה זמן, זה זמן אירוע זה חומר שזורם אל בן אדם אחד שהוא אחראי גם על הקשר, גם לקבל שיחות כי בו זמנית יש לך שיחות כאילו טלפונים ובאותה עת צריך להקליד" (עמ' 55). "אני מסרתי לו מידע שנפצעתי זהו...אני נפצעתי...אני לא מסרתי לו חוץ מזה שום דבר" (עמ' 56). הוא נשאל מדוע נרשם בחוות דעתו של המומחה בתחום האורטופדי מטעמו, פרופ' נרובאי, כי "הייתה מדרגה, החליק, נפל, נפגע בקרסול, בכף רגל ימין ובגב" והשיב כי לא התעמק במה שנרשם בכל שורה בחוות הדעת (עמ' 66). הוא נשאל מדוע נרשם נושא מכסה הביוב לראשונה רק בתביעה והשיב: "אף אחד לא שאל אותי בגלל שלא נערך בירור ולא הוצגו לפני גם את ההקלטות של המצלמות" (עמ' 67) "זה מה שהיה, זה מה שכאילו קרה, יש לי פה צילומים, זה ההוכחות שלי זהו" (עמ' 68).

    

8. מר רון אביטבול שירת ככבאי עם התובע והיה עמו במשמרת ביום האירוע. הוא ציין בתצהירו כי הוא היה בצוות הראשון שהוקפץ לאירוע והוא יצא לפני התובע. התובע יצא לאירוע אחר, תאונת דרכים, ובקשר דווח שנפצע. לאחר מספר ימים צילם לבקשת התובע את מקום הנפילה. המצב המופיע בתמונה שצילם היה כך גם ביום האירוע.

    

9. בחקירתו ציין מר אביטבול כי שירת בתחנת הכיבוי באילת כראש צוות עד שנת 2020, קרוב ל – 25 שנים (עמ' 3). ביום האירוע הוא לא היה בתחנה ושמע על פגיעתו של התובע בדיווח בקשר: "בקשר הוא אמר כן, שהוא לא יכול לצאת לאירוע או שהוא נפצע משהו כזה. הגענו לתחנה ואחרי זה פינו אותו...פינו אותו לבית חולים" (עמ' 4). הוא נשאל מה דיווח התובע בקשר והשיב: "אני זוכר שהוא נפצע זה מה שאני יודע" (שם). התובע עצמו סיפר לו על האירוע באותו הלילה, לאחר שפונה לבית החולים (עמ' 6). הוא הסביר כי המונח "מתן הפעמון" שמופיע בדו"ח האירוע מתייחס להקפצה לאירוע: "חמישים שניות על הכבאית לבוא אתה צריך להיות" (עמ' 8). הוא נשאל לגבי המילה "מתיחה ברגל" שמופיעה בדו"ח והשיב "אני לא זוכר, לא זוכר שעל המתיחה היה משהו. אני זוכר שהייתי בזמן אירוע...ושהוא דיווח...על אירוע, שיש לו פציעה כאילו אחרי זה הבנו שיש לו פציעה...לא זוכר את תוכן הדברים...ואחרי זה הבנתי שפינו אותו לבית חולים" (עמ' 8). לאחר מכן צילם לתובע "כמה צילומים של מאיפה שהוא רץ ונתקע שם...של הביוב" (עמ' 9). את הצילומים צילם כמה ימים לאחר מכן - "כמה משמרות אחרי" (שם). הוא צילם תמונות "של האזור ששם הוא נפגע, כן החצר ששם היה את השיפוץ, שמשם אתה רץ מהיומן" (עמ' 10). "צילמתי את האזור הזה כן זה בוודאות...אני זוכר את הבאמפר שצילמתי במיוחד את השעון שם" אם כי לא זכר בוודאות כל תמונה שצילם (עמ' 14). הוא שמע מהתובע כיצד הוא נפצע: "הבנתי שהוא רץ והיה לנו שיפוצים ואז היומן שלנו הוא לא היה במקום המרכזי, הוא היה ... איפה שמה במבנה ארעי ואז באותו זמן שאנחנו היינו באירוע הוא רץ לפעמון ואז הוא מעד איפה שהעיגול הזה שצילמתי ונתקע בזה ואז ראית אחרי זה יש עוד מדרגה כזאת גבוהה" (עמ' 18) "ובאותה תקופה ו' היה שוקל 130-120 ק"ג ואז הוא נפל וזה מה שקרה לו...הוא מעד בזה, נתקע בזה ונפל...כאילו רץ קדימה" (עמ' 19). את תיאור האירוע הוא שמע מהתובע "באותו לילה או כמה ימים אחרי", הוא אינו זוכר בוודאות מתי (שם). אז ביקש ממנו התובע גם לצלם את מקום האירוע (שם).

    

10. מר אביטבול הסביר על גבי התמונות את התרחשות האירוע בהתאם למה שהבין מהתובע: תחילה נתקל במכסה הביוב הבולט ולאחר מכן נפל עקב המדרגה שבהמשך (עמ' 22). "הוא רץ מהאזור של היומן שבכל האזור היה בשיפוצים, יש שם גם ביוב וממש חצי מטר משם יש את המדרגה, שם זה קרה לו" (עמ' 25). "הוא ביקש ממני לצלם את האזור של הבור ביוב והמדרגה, זה צמוד...זה אחד על השני ממש, עניין של 30-20 סנטימטר ביחד...הוא סיפר לי שאיפה שהאזור של הבור ביוב הוא רץ שמה, מעד, נפל וביקש ממני לצלם" (עמ' 28) "הוא סיפר לי שהוא רץ מהיומן...שזה מרחק גדול באזור של הבור ביוב...הוא שם מעד, נתקע במדרגה ונפל...אחרי הבור ביוב, הוא נפל מהבור ביוב, הוא החליק ויש שם מדרגה, הוא נפל מעבר למדרגה" (עמ' 29). הוא ציין שהאזור היה בשיפוצים "והכבאים עשו את העבודה השחורה כדי לחסוך בכסף, אנחנו שברנו שם פיזי, גם היינו כבאים במשמרת וגם עובדים שם בכל האזור, אחרי זה באו קבלנים עשו את העבודה המקצועית יותר...השיפוצים לקחו הרבה זמן כי אנחנו עשינו את זה" (עמ' 32). בתקופת השיפוצים היה יומן ארעי, מספר חודשים (עמ' 33). הם ראו שהמקום בעייתי ו"אף אחד לא העיר על זה כלום" (עמ' 34).

     

11. מר יהודה קסנטיני שימש משנת 2009 ובמועדים הרלוונטיים מפקד תחנת כיבוי אילת. הוא הגיש תצהיר מטעם הנתבעת. בתצהירו התייחס לדו"ח האירוע. הוא ציין כי "ככל הידוע לי לא היו עדים לפגיעה עצמה ולכן, הנסיבות שפורטו בדו"ח יכולות היו להימסר רק מפיו של ו' עצמו. בשלב מאוחר יותר שינה ו' את גרסתו לגבי הנסיבות שבהן הוא נפגע שכן בטופס בל/250 כבר נרשמו פרטים שונים מאלה שפורטו בדו"ח האירוע הנ"ל...אני חתמתי על הטופס (שלא נרשם בכתב ידי) אולם אין ולא הייתה לי ידיעה אישית לגבי נסיבות הפגיעה שלא הייתי עד לה ולא עשיתי אימות או בדיקה לגביהן לפני שחתמתי על הטופס".

     

12. בחקירתו אישר כי כל הזמן היו בתחנה שיפוצים ו"כל הזמן יש תחזוקה של התחנה". הוא אינו זוכר איזה שיפוצים היו בדיוק במועד האירוע "יכול להיות שהיה בתוך התחנה" (עמ' 91). הוא נשאל לגבי התמונות שצולמו מיד לאחר האירוע ואישר שמדובר באזור בתוך התחנה (עמ' 97). הוא ציין שכל האזור וכל התחנה מתועדים במצלמות (עמ' 98). הוא נשאל מדוע לא ביצע בדיקה של האירוע כשהתברר שהפגיעה של התובע היא משמעותית והשיב: "עוברים שמה כל יום 1700 אירועים בשנה...רצים כבאים מכל כיוון...יש כאלה שהולכים מועדים, יש כאלה שנפגעים, יש כאלה שכל מיני...למה אני צריך לזמן אותו לבירור?" (עמ' 99) "בן אדם נקע את הרגל שלו מה הוא יכל ללכת ברחוב במדרכה וליפול מהמדרכה...יש פה משהו חריג?...מה שלי נאמר זה בעליה לכבאית הוא נקע את הרגל במדרגה, זה מה שהבנו בהתחלה " (עמ' 100). לאחר שהתובע אושפז בבית החולים הוא לא בירר מה קרה לו (עמ' 101) וגם לאחר שהמצב הרפואי הסתבך והתברר שמדובר בשבר הוא לא ביצע כל תחקיר לגבי האירוע (עמ' 102).

     

13. מר רחמים חנן שימש מפקד משמרת בתחנת כיבוי האש באילת במועד האירוע. הוא הגיש תצהיר מטעם הנתבעת. בתצהירו ציין: "באותו ערב בסביבות השעה 19:01 התקבלה קריאה לגבי שריפה בשטח פתוח וכעבור מספר דקות, בשעה 19:06 התקבל דיווח על שריפה נוספת...הצוות שו' נמנה עליו הוקפץ לאירוע השני, אולם הוא דיווח לי שתוך כדי ריצה לכבאית הוא הרגיש מתיחה ברגל ולכן הנחיתי אותו להישאר בתחנה והוא לא יצא לאירוע. קצת מאוחר יותר, בסביבות השעה 19:28, התקבלה הודעה על תאונת דרכים ומאחר וו' היה לוחם האש היחיד במשמרת בתחנה, הוא יצא מהתחנה עם רכב חילוץ לכיוון מקום התאונה, שם הוא חבר לצוות לוחמי האש שיצאו במקביל מאירוע השריפה לכיוון המקום בו אירעה תאונת הדרכים. ו' פונה לביה"ח כשעה לאחר מכן (בשעה 20:17). הודעה לגבי הפציעה עפ"י הפרטים אשר ו' עצמו מסר ניתנה לגורמים הרלוונטיים והדברים גם נרשמו בדו"ח בו פורטו האירועים באותו ערב...נמסר לי שו' טוען שהוא נפל עקב התקלות במדרגה או במכסה ביוב בחצר התחנה ובהקשר זה אבקש לציין כי לא כך הוא דיווח לי. כפי שציינתי, ו' מסר שתוך כדי ריצה לכבאית הוא הרגיש "מתיחה ברגל", הוא לא אמר דבר לגבי החלקה/ התקלות על מכסה ביוב או על משהו אחר בחצר".

     

14. בחקירתו ציין כי אינו זוכר איזה עבודות בוצעו בתחנה במועד האירוע ומה היה מצב התחנה (עמ' 106). הוא אישר שאם התובע ישב ביומן והיה צריך לרוץ לכבאית היה עליו לעבור במתחם המצולם בתמונות. הוא נשאל אם הדבר הגיוני והשיב: "יש הרבה דברים לא הגיוניים, יש לי לפעמים אנחנו נמצאים בעבודות, נמצאים בתוך התחנה ולוקח לנו טיפה זמן להגיע אין מה לעשות" (עמ' 107). הוא ציין שאינו זוכר כיצד היה המקום בעת האירוע והוא לא בדק זאת. הוא גם לא יודע אם נעשה תחקיר (עמ' 109). הוא ציין שכיום הדברים מסודרים יותר (שם). הוא לא זוכר אם המקום היה מצולם (עמ' 110). הוא לא עשה תחקור לגבי האירוע ולא ברר עם התובע איך ארעה התאונה (שם).

     

    טענות הצדדים

     

15. התובע טוען בסיכומיו כי הנתבעת הפרה חובתה כמעבידה לספק לו סביבת עבודה בטוחה, במיוחד כאשר היא גם המחזיק במקרקעין בהם ארעה התאונה והיא האחראית לתקינותם. התובע מפנה לכך שמדובר במקום עבודה בו מטיבו וטבעו אנשים נדרשים לרוץ לכבאיות כשהם לבושים בציוד מגן מסורבל, כך שחשוב עוד יותר שסביבת העבודה ובמיוחד המקרקעין יהיו תקינים ובסטנדרט גבוה. הנתבעת ביצעה שיפוצים בחצר תחנת הכיבוי, במקום בו נדרש התובע לעבור יחד עם ציוד כבד מאד ובמהירות, כאשר אין חולק שבמשטח החצר היה מכשול מסוכן שגרם לתובע לפול. מהראיות עלה שהמקום היה בשיפוצים במשך תקופה ארוכה והעבודות בוצעו בצורה רשלנית שהיוותה סיכון משמעותי לכבאים ולעובדים במקום. עדויות התביעה לגבי ביצוע עבודות שיפוץ במקום במועד התאונה לא נסתרו וגם לא התמונות שהוצגו. הוא הסביר נסיבות הנפילה ויש לקבל עדותו. בנסיבות העניין, כאשר הוא ביצע את המוטל עליו וכאשר היה עליו בתוך זמן קצר וקצוב לעלות על ציוד ולרוץ לכבאית, אין לייחס לו אשם תורם כלשהו. על הנתבעת היה לאפשר לו דרך בטוחה, מוארת וללא מהמורות ומכשולים.

     

16. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי הוצגו על ידי התובע מספר גרסאות לגבי נסיבות נפילתו: בדיווח למוקדן ברשת הקשר ובדו"ח האירוע נרשם כי הרגיש מתיחה ברגל במהלך ריצה; מפקד המשמרת הצהיר על גרסה דומה; במלר"ד בבי"ח יוספטל נרשם כי עיקם את רגל ימין ולא נרשם כי נתקל במכסה בור ביוב או במדרגה; בחוות דעת האורטופד מטעמו נרשם כי החליק במדרגה; ברישום של פיזיותרפיסטית נרשם כי "פספס מדרגה"; בדיווח למוסד לביטוח לאומי נרשם "נתקלתי במדרגה"; בכתב התביעה נרשם כי החליק על מכסה בור ביוב לעבר מדרגה ובחקירתו אמר תחילה שפספס מדרגה, לאחר מכן שמעד על מכסה ביוב ואז התברר שגרסתו מבוססת על השערה לפיה החליק על מכסה הביוב ולא על ידיעה. נטען כי לא הוכח שבסוף שנת 2014 בוצעו שיפוצים בחצר התחנה ולא רק במבנה התחנה. הנתבעת טוענת שלא ניתן לקבל גרסת התובע לגבי נסיבות פגיעתו, במיוחד כאשר מדובר בעדות יחידה של בעל דין. היא טוענת שלא הוכחה התרשלות כלשהי מצדה. נוסף לכך, טוענת הנתבעת, גם אם תיקבע אחריות מצדה לתאונה, יש ליחס לתובע אשם תורם משמעותי. נטען כי התובע הכיר את מתחם תחנת הכיבוי בה שירת כ – 18 שנים, כאשר לפי עדותו עבודות השיפוצים בתחנה בוצעו במשך כמה שנים והוא היה מודע למצב החצר.

     

    דיון והכרעה

     

     

17. לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות הצדדים החלטתי לקבל את גרסת התובע ועדותו לגבי נסיבות האירוע כגרסה מהימנה. גרסתו של התובע זוכה לסיוע מהתמונות שצילם מר אביטבול מיד לאחר האירוע לבקשת התובע וכן מעדותו של מר אביטבול לגבי הדברים שאמר לו התובע סמוך לפגיעתו. אני מאמינה לתובע כי בעת שמיהר לצאת לכבאית, כאשר היה עליו לעמוד בלוח זמנים דוחק וקצוב, עם ציוד מסורבל ועם בגדי ונעלי הכבאי, רץ בחשיכה בחצר התחנה שהייתה בשיפוצים, מעד או החליק על מכסה הביוב שהיה מכוסה בחול, נתקל במדרגה הסמוכה ואז נפגע. סביר בעיני שהתובע, שמיהר לכבאית ורצה לבצע העבודה המוטלת עליו ללא עיכובים, לא הבין תחילה שנפגע ברגלו באופן חמור, שהרי עלה על הכבאית, ולכן ייתכן שתיאר את הפגיעה כ"מתיחה" או באופן כללי כפציעה ברגל, כפי שדווח למנהל המשמרת. איני סבורה שיש לייחס חשיבות כלשהי לכך שהתובע לא תיאר את השתלשלות העניינים באופן מדויק עת דיווח על פציעתו למוקד ואיני מוצאת מקום לפקפק בגרסתו גם אם הגרסה לא נרשמה באופן מלא ומדויק בחדר המיון או בתביעה למוסד לביטוח לאומי.

     

18. לאחר שהבין התובע שפגיעתו חמורה ביקש התובע ממר אביטבול להגיע למקום ולצלם את אזור הנפילה, לרבות את מכסה הביוב והמדרגה, וכך היה. סביר בעיני שהתובע לא יכול היה לשחזר בדיוק, שנייה אחר שנייה, את השתלשלות העניינים, שהרי הנפילה ארעה בתוך שבריר של שניה, בחשיכה. הגרסה בכללותה, לפיה עקב הריצה המהירה לכבאית נפגע התובע במקום בו היו עבודות שיפוצים וללא תאורה מספקת, כאשר תחילה מעד או החליק על מכסה הביוב שהיה בולט ומכוסה בחול, ולאחר מכן נתקל במדרגה סמוכה בולטת, כפי שניתן לראות היטב בתמונות, ולפיה שילוב מפגעים ומכשולים אלו גרם לנפילה – מקובלת עליי. גרסת התובע אינה נסתרת על ידי ראיות אחרות ויודגש כי מצופה היה מהנתבעת לנסות לתחקר האירוע לאחר שהתבררה חומרת פציעתו של התובע, ובכלל זאת אף לבדוק את המצלמות הקיימות בשטח. הנתבעת לא טרחה לעשות דבר, גם לאחר שהתבררה לה גרסת התובע לפיה הסיבה לפגיעתו היא מפגעים בשטח התחנה. גם העדים מטעם הנתבעת אישרו כי באותה העת היו שיפוצים בתחנה, אם כי לא זכרו היכן בדיוק היו. מר אביטבול אישר גרסת התובע לגבי מיקום השיפוצים ואישר מה אמר לו התובע מיד לאחר שנפגע. לאחר בחינת כלל הראיות ושמיעת העדויות איני מוצאת מקום לפקפק באמינות התובע ואני, כאמור, מקבלת גרסתו.

     

19. אין חולק כי לנתבעת, כמעבידה של התובע וכן כבעלת החזקה במקום, חובת זהירות מושגית וגם קונקרטית, בנסיבות העניין, למנוע פגיעה בגופו של התובע. יחסים של עובד ומעביד מטילים על המעביד חובה מוגברת לדאוג לבטיחות עובדיו. בין היתר, נכללת בחובה זו גם החובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה. על המעביד לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות, להדריכו וכן להזהירו מפני סכנות קיימות במקום בו מתבצעת העבודה. לכך מצטרפת החובה של המחזיק במקרקעין לדאוג לתקינות ולבטיחות המתקנים המצויים בו, לרבות כל המעברים ודרכי הגישה. על המעביד למנוע סיכונים שניתן לצפות ממעביד סביר שימנע אותם, תוך שימוש באמצעים סבירים. כידוע, ההלכה הפסוקה מחמירה ומדקדקת מאד עם המעביד וחובות הזהירות המוטלות עליו הן חובות מוגברות.

     

20. בענייננו – מהראיות עולה כי הנתבעת לא קיימה את חובות הזהירות המוטלות עליה. התובע נחשף לסיכון חריג, לגביו היה על הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות כדי למנוע התממשותו. חצר התחנה הייתה בשיפוצים שגרמו למכשולים ולמפגעים בדרכי הגישה, אותם ניתן לראות היטב בתמונות שהוצגו. מדובר בשטח חולי בחלקו ומרוצף בחלקו האחר, עם הפרשי גובה שנוצרו, בין היתר, עקב מדרגה וכאשר סמוך מאד למדרגה היה מכסה ביוב בולט ומכוסה בחול. אין מדובר בדרך גישה תקינה ובטוחה ומדובר במפגע. המעבר בחצר התחנה לא היה בטוח ויצר סיכון לא סביר, במיוחד כאשר כבאי צריך לעבור בדרך זו במהירות, אף בריצה, עם ציוד מסורבל ונעליים כבדות, ועוד יותר מכך, בשעות החשיכה כאשר אין תאורה מספקת. מהראיות עולה כי המקום היה בשיפוצים תקופה ארוכה וכי המפגעים שנוצרו בחצר התחנה כלל לא טופלו על ידי הנתבעת. הנתבעת לא הציגה כל אמצעי בטיחות אותם נקטה כדי למנוע סיכונים אלו ולמנוע נפילה במקום, וההתרשמות היא כי הקלה ראש בנושא, גם לאחר שהתובע נפגע. לאור האמור, אני קובעת כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע, כי עקב התרשלותה נגרמו נזק גוף לתובע וכי עליה לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו.

     

21. אשר לשאלת האשם התורם – איני סבורה שיש לייחס לתובע אשם תורם כלשהו ולא מצאתי התרשלות כלשהי במעשיו. התובע, שהיה כבאי מן השורה, רצה למלא עבודתו כעובד הנתבעת במסירות ובאופן הטוב ביותר. היה עליו לעמוד בלוח זמנים שהוכתב לו על ידי הנתבעת כדי להגיע לכבאית בתוך זמן קצוב מרגע הקריאה, יחד עם הציוד הנדרש. הוא פעל בהתאם להנחיות שניתנו לו על ידי הנתבעת. מנהל התחנה ונציגי הנתבעת הבכירים בתחנה ידעו על השיפוצים, שנמשכו זמן רב, כאשר בכל פעם אף השתנה המצב בשטח ונוצרו מפגעים חדשים, וידעו, או היה עליהם לדעת על המפגעים. למרות זאת לא נעשה דבר מטעם הנתבעת ולא ננקטו אמצעי בטיחות כלשהם למנוע תאונות. בנסיבות אלו, כאמור, לא ניתן למצוא כל פגם בהתנהלות התובע בנושא.

     

    הנזק

     

    הנכות הרפואית

     

22. הצדדים הגישו מטעמם חוות דעת בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה. מטעם התובע - פרופ' נרובאי קבע בחוות דעתו שניתנה לאחר בדיקה מתאריך 23.2.2016 כי בגין הפגיעה בגפה הימנית נותרה לתובע נכות רפואית בתחום האורתופדי בשיעור 30% וד"ר פורטנוי קבע בחוות דעתו מתאריך 31.12.2018 כי נותרה לתובע נכות רפואית בתחום הפסיכיאטרי בשיעור 30%. מטעם הנתבעת – ד"ר ביאליק קבע במסגרת חוות דעתו מתאריך 13.9.2019 כי נותרה לתובע נכות רפואית בתחום האורתופדי בשיעור 10% ופרופ' פלד קבע במסגרת חוות דעתו מתאריך 16.7.2019 כי לא נותרה לתובע נכות רפואית בתחום הפסיכיאטרי עקב האירוע.

     

23. נוכח הפערים בין חוות הדעת הרפואיות מטעם הצדדים מונו מומחים בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה מטעם בית המשפט.

     

24. פרופ' דודקביץ מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. במסגרת חוות דעתו מתאריך 24.9.2020 ציין כי לתובע נגרם שבר תלישה ושבר בבסיס מסרק 5 בכף רגל שמאל. המומחה קבע כי נותרה לתובע נכות רפואית בת 30% בגין השבר בבסיס המסרק שקובע ניתוחית והתחבר בעמדה תת מיטבית ומתבטא בתסמיני כאב כרוניים וכן בגין crps שאינה מגיבה לטיפול שמרני, מלווה בנפיחות, עור מבריק, שינויי צבע והגבלת תנועה בקרסול ובמפרק הסובטלארי וגורם להשפעה יותר מבינונית על כושר הפעולה הכללי. המומחה קבע כי התובע סבל מאי כושר מלא לתקופה בת 10 חודשים ואי כושר בשיעור 50% לתקופה בת 3 חודשים נוספים.

     

25. ד"ר הלה יהלום מונתה כמומחית רפואית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה. במסגרת חוות דעתה מתאריך 12.12.2020 קבעה כי התובע סובל מהפרעת הסתגלות עם מצב רוח דכאוני ונכותו הרפואית הצמיתה עומדת על 20%. היא ציינה כי התרשמה מאמינותו של התובע ואינה סבורה כי קיים ניסיון האדרה מצדו. המומחית קבעה כי התובע יזדקק להמשך מעקב פסיכיאטרי, אותו הוא כבר מקבל במסגרת הציבורית, ולהמשך טיפול תרופתי פסיכיאטרי בעלות ממוצעת של כ – 100 ₪ לחודש.

     

26. המומחים הרפואיים לא נחקרו. בהעדר נסיבות מיוחדות המלמדות אחרת, יש לקבל את חוות דעת המומחים שמונו על ידי בית המשפט. נכותו הרפואית של התובע עקב האירוע עומדת, אם כן, על 44%.

     

    הפגיעה התפקודית והפסדי ההשתכרות

     

     

27. התובע, יליד בולגריה, עלה לישראל בשנת 1992 עם אשתו וילדיו. הוא ציין בתצהירו כי כבר בבולגריה היה מפקד כיבוי תעופתי. בשנת 1996 התגייס לשירותי הכבאות ומאז עבד ככבאי מבצעי והגיע לדרגת רס"ר ומפקד צוות. הוא ציין כי תכנן להתקדם גם לדרגת קצונה אך בשל התאונה לא יכול היה לעשות כן. בעקבות התאונה פרש לפנסיה רפואית כי לא יכול היה לשוב לעבוד ככבאי. הוא ציין שאינו מסוגל לבצע כל עבודה, גם עבודה משרדית, כיון שהוא חייב להניח את הרגל בצורה ישרה וגם אז הרגל "מתאבנת" לאחר כרבע שעה והוא סובל מכאבים מתמשכים. בעת השימוש בקנאביס הכאבים הם חלשים יותר אך אז הוא נמצא ב"סוטול" ואינו יכול לעבוד. מצבו הנפשי, הכאבים מהם סובל והתרופות שממסכות אותו וחוסר השינה אינם מאפשרים לו למצוא תעסוקה כלשהי.

     

28. התובע הגיש חוות דעת של מומחה ברפואה תעסוקתית, ד"ר ששון הדר. בחוות הדעת מתאריך 3.7.2016 נקבע שהתובע אינו מסוגל להמשיך במקצועו ככבאי ובכל עבודה פיזית אחרת הדורשת הליכה ועמידה ממושכת וגם אינו מסוגל לבצע עבודה משרדית בישיבה ממושכת בשל כאביו ובשל התרופות החזקות אותן הוא נוטל. חוות הדעת קובעת תקופת אי כושר עד תאריך 31.12.2018. הנתבעת הגישה חוות דעת מומחה ברפואה תעסוקתית מטעמה, ד"ר מונטירסקי. חוות הדעת נערכה בתאריך 13.4.2021, לאחר קבלת חוות דעת המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט. בחוות הדעת נאמר כי קביעת ד"ר ששון הדר לוקה בסבירותה, כי אמנם התובע אינו כשיר לעיסוקו ככבאי מקצועי, אך הוא כשיר לעבודה בעלת אופי משרדי – ניהולי, לרבות כבאי לא מבצעי (יומנאי, תפקידי עזר לא מבצעיים שונים) בהיקף מלא.

     

29. בחקירתו ציין התובע כי מאז האירוע לא חזר לעבוד וכי הוא מטופל בקנאביס בכל יום. הוא המשיך לקבל משכורות על חשבון ימי מחלה וחופשה עד אמצע שנת 2016 ואז פנה בבקשה לקבל מחצית מהמשכורת למשך תקופה נוספת ובקשתו אושרה לתקופה בת כמה חודשים (עמ' 72). הוא אישר שקיבל מענק פרישה שאת סכומו אינו זוכר (עמ' 74).

     

30. התובע טוען בסיכומיו כי אינו מסוגל לשוב לעבודתו ככבאי מבצעי וגם אינו מסוגל לשוב לעבודה כלשהי, גם לא לעבודה משרדית. הוא מציין שנפגע בעבר בתאונה אחרת בידו אך המשיך לעבוד ללא כל מגבלה. לאחר התאונה דנן אינו יכול לעבוד יותר. נוסף למגבלותיו התפקודיות, ציין, אין לו ידע או כלים או הכשרה לעסוק בעיסוק אחר למעט כבאי. הוא טוען כי נכותו התפקודית עולה על שיעור נכותו הרפואית. התובע עותר לפיצויים בגין הפסדי שכר ולעתיד לעבר באופן מלא, לפי נכות תפקודית בת 100%. כמו כן הוא מבקש לפצותו בגין ניצול ימי מחלה וחופשה, ומסכים כי מסכום הפיצויים ינוכה השכר שקיבל ממועד התאונה עד פרישתו בפועל. עוד עותר התובע לפיצוי בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים וכן לפיצוי בגין הפסדי ימי חופשה ומחלה עתידיים שהיה זכאי להם באופן תיאורטי אם היה ממשיך לעבוד עד גיל הפרישה, גיל 67, ולא היה פורש פרישה מוקדמת.

     

31. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי אין ממש בטענה כי התובע איבד את כושר עבודתו לחלוטין. המומחים מטעם בית המשפט לא קבעו זאת ואין להיזקק לחוות דעת המומחה התעסוקתי מטעם התובע שנתן חוות דעתו טרם קבלת חוות דעת מומחי בית המשפט. הנתבעת מסכימה שהתובע אמנם אינו כשיר לעבודה ככבאי מבצעי אך הוא כשיר לעבודה בעלת אופי משרדי - ניהולי, לרבות ככבאי לא מבצעי בהיקף מלא ומפנה לחוות דעת המומחה ברפואה תעסוקתית מטעמה. הנתבעת טוענת כי אין כל הצדקה לכך שמאז התאונה, למעלה מ- 10 שנים, התובע אינו עובד כלל. הוא הודה שכלל לא ניסה לחפש עבודה ואף לא פנה למוסד לביטוח לאומי בבקשה לשיקום מקצועי. הנתבעת טוענת שהתובע למד הוראה ואמנות בבולגריה ובשנת 2008 אף סיים לימודי מנהל עסקים במכללת "אפקה". הוא יכול, לטענתה, לעסוק בהדרכה בתחום כיבוי האש או במתן ייעוץ למניעת שריפות והוא יכול להשתלב גם בעבודה משרדית ובמשרה ניהולית בהיותו בעל הכשרה ותואר במנהל עסקים. הוא לא עשה כנדרש להקטנת נזקיו ולא עשה דבר כדי לשוב למעגל העבודה והסיבה לכך היא העובדה שמאז פגיעתו הוא מקבל תשלומים חודשיים מפוליסות אבדן כושר עבודה ממספר חברות בסכום העולה על 15,000 ₪ לחודש. הנתבעת טוענת שהתובע אמנם טען שהוא נוטל שמן קנאביס וזה פוגע בתפקודו אך הוא העיד בבית המשפט במשך שעה ארוכה, שמר במהלך עדותו על ריכוז ויש לדחות טענותיו בנושא פגיעתו התפקודית.

     

32. אשר להפסדי העבר – הנתבעת טוענת שמומחה בית המשפט בתחום האורתופדי קבע אי כושר מלא לתקופה של 10 חודשים ולאחר מכן 50% לשלושה חודשים נוספים. תקופת אי הכושר הזמני הסתיימה בסוף שנת 2015 אך התובע לא עשה כל ניסיון לשוב לעבודה כלשהי ותחת זאת נקט הליכי פרישה משירות המדינה והפסיק עבודתו ביום 31.7.2017. עד מועד פרישתו המשיך לקבל חלק משכרו, כאשר חלק שולם על חשבון ימי מחלה וחלק על חשבון ימי חופשה. הנתבעת מסכימה לפיצוי מלא בגין הפסדי העבר עד מועד הפרישה לגמלאות, תקופה בת 32 חודשים, בניכוי השכר שקיבל, וכן מסכימה לפצות התובע בגין ימי המחלה שניצל, אך לא בגין ימי החופשה כיון שלא הוכח שהיה זכאי לפדות גם ימי חופשה עם פרישתו. אשר להפסדים מיום הפרישה עד היום ולעתיד – הנתבעת מציעה חישוב אקטוארי לפי נכות תפקודית בשיעור 44%.

     

33. לאחר ששקלתי הראיות ובנסיבות העניין, אני סבורה שאכן פגיעתו של התובע מונעת ממנו להמשיך לעבוד במקצועו ככבאי. עם זאת, לא השתכנעתי כי התובע אינו מסוגל לעבוד כל עבודה שהיא ואני מעדיפה בהקשר זה את חוות דעתו של ד"ר מונסטירסקי על זו של ד"ר הדר, שניתנה במועד מוקדם יחסית לאחר התאונה, מספר שנים לפני הגשת התובענה דנן וטרם קבלת חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט. גם המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט לא קבעו כי התובע איבד כליל את כושר עבודתו והמומחה בתחום האורטופדי קבע תקופת אי כושר מלאה בת 10 חודשים בלבד ותקופת אי כושר חלקית בשיעור 50% לשלושה חודשים נוספים. התובע אמנם לא היה יכול לשוב לכל עבודה הדורשת תפקוד פיסי מאומץ וניידות מרובה, אך אני סבורה שהפגיעה התפקודית לא מונעת ממנו לעבוד עבודה בהיקף מצומצם בעלת אופי משרדי ובישיבה. עם זאת, במסגרת הערכת פגיעתו התפקודית יש לזכור כי התובע עבד מגיל צעיר מאד, עוד טרם עלה לישראל מבולגריה, ושנים ארוכות, ככבאי, כך שמגוון האפשרויות שעמדו בפניו לאחר התאונה לעבוד בעבודות אחרות היה מצומצם, הן בשל מגבלותיו הגופניות והן בשל העדר ניסיון וידע לעבוד במקצועות אחרים. גם אם התובע למד הוראה ואמנות בבולגריה וגם אם למד קורסים שונים במכללת אפקה, אין בכך כדי להשפיע על העובדה שבמהלך כל חייו הבוגרים עבד ככבאי. בנסיבות העניין ולאחר שקילת כלל השיקולים אני מעמידה את הפגיעה התפקודית על שיעור 65%, שיעור גבוה יותר מהנכות הרפואית, וזאת החל מהמועד בו פרש מעבודתו, 1.8.2017.

     

34. בהתאם לתלוש השכר לחודש אוקטובר 2014 שכרו השנתי המצטבר של התובע עמד על 266,829 ₪, דהיינו שכר חודשי ממוצע של 26,682 ₪. סכום זה משוערך להיום עומד על 30,700 ₪ במעוגל.

     

35. אשר להפסדי העבר - בגין התקופה שמהתאונה עד יום 31.7.2017 (32 חודשים) זכאי התובע לפיצויים בסך 982,400 ₪. מיום 1.8.2017 ועד היום (97 חודשים) – הפיצוי החודשי יעמוד על 19,955 ₪, וסה"כ 1,935,635 ₪. בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים לעבר זכאי התובע לפיצוי נוסף בשיעור 12.5% מסכומי הפיצוי בגין הפסדי השכר – 364,754 ₪. לכל סכומי הפיצוי בגין העבר תתווסף ריבית כחוק מאמצע תקופה.

     

36. התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי העתיד לפי פיצוי חודשי בסך 19,955 ₪ עד גיל 67. סכום הפיצוי המהוון יעמוד על 2,110,720 ₪ לסכום זה יתווספו הפסדי פנסיה בשיעור -12.5% - 263,840 ₪.

     

37. התובע ניצל 457.5 ימי מחלה ומוסכם כי בהתאם להוראות התקשי"ר יש לפצותו בגין 122 ימים. שווי יום עבודה (לפי הוראות התקשי"ר יש לחלק השכר החודשי ב – 30) עומד על 1023 ₪ וסך הפיצוי יעמוד על 124,847 ₪. לסכום זה תתווסף ריבית כחוק מאמצע תקופה.

     

38. מוסכם כי התובע השתכר סכום של 419,137 ₪ ממועד התאונה ועד פרישתו. סכום זה, בתוספת ריבית שקלית, יש לנכות מסכום הפיצויים בגין הפסדי שכר.

     

39. התובע טוען כי ניצל 119 ימי חופשה בגין התאונה. הנתבעת מתנגדת לתשלום פיצוי בגין ימי חופשה מהטעם שלא הוכח שיכול היה התובע לפדותם עם פרישתו. אני סבורה שהתובע זכאי לפיצוי מסוים בגין ימי החופשה שניצל לאחר התאונה, אך לא לפיצוי מלא, הן מהטעם שממילא סביר להניח שהיה מנצל ימי חופשה במהלך עבודתו השוטפת והן בשל כך שלא הוכח כמה ימי חופשה יכול היה לצבור ולפדות עם פרישתו. לאחר שקילת כלל השיקולים אעמיד את גובה הפיצוי בגין ניצול ימי החופשה על סכום כולל של 85,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית. לא מצאתי לפסוק פיצוי נוסף על הסכום שנפסק בגין הפסדי שכר בעתיד בשל טענת התובע כי היה צפוי לצבור ימי מחלה וחופשה בעתיד אם היה מוסיף לעבוד עד גיל הפרישה. מדובר בטענה ספקולטיבית שלא ניתן לגבשה, בהתאם לראיות שהוגשו ולנסיבות העניין, לכלל ראש נזק נוסף ונפרד. קיימת אפשרות סבירה שהתובע היה מנצל ימים אלו, כולם או חלקם, במהלך שנות עבודתו עד פרישתו, ולא היה עומד בתנאים לקבלת פיצוי בגין פדיונם בעת הפרישה. אני סבורה שיש לכלול בנסיבות אלו הפסד תיאורטי זה בגדר הפיצוי בגין הפסדי השכר והתנאים הסוציאליים בעתיד, שגם הוא, כמובן, מתבסס על אפשרות תיאורטית בלבד, לפיה התובע היה ממשיך לעבוד באופן רגיל ובאותו השכר עד גיל הפרישה.

     

    ראשי נזק נוספים

     

40. אני מעמידה את סכום הפיצוי בגין כאב וסבל על סכום של 380,000 ₪, נכון להיום, כולל ריבית.

     

41. התובע עותר לפיצויים בגין הוצאות ניידות מוגברות לעבר ולעתיד. הוא ציין בתצהירו כי הוא מתהלך עם מקל באופן קבוע בשל קשיי הניידות, הוא סובל מחוסר יציבות, ואף נפל כמה פעמים. הוא מציין כי למרות שרכבו מופעל מההגה הוא מתקשה לנהוג ולמעט נסיעות קצרות מעת לעת רוב הזמן מישהו מסיע אותו או שהוא נוסע במונית. הנתבעת טוענת כי לא ברור מדוע התובע מתקשה לנהוג כשהפעלת הרכב היא מההגה ולא מדוושת הרגל. היא מציינת שהזכאות לפיצויים קיימת רק לגבי הוצאות עודפות הנדרשות לנפגע בשל מוגבלותו ומדובר בהוצאות בסכום נמוך.

     

42. התובע עותר לפיצויים בגין הוצאות לטיפולים (פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפולים נפשיים), בדיקות ותרופות וכן בגין נסיעות לטיפולים ולבדיקות, לעבר ולעתיד. התובע ציין בתצהירו כי על שמן הקנאביס הוא מקבל החזר מהמוסד לביטוח לאומי אך על יתר התרופות הוא משלם מאות שקלים בחודש. הנתבעת טוענת כי מדובר בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ולכן התובע זכאי להחזר מלא של כל הוצאותיו הרפואיות. נטען כי מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי לא קבע צורך בטיפולים או בתרופות ואף לא נשלחו אליו שאלות הבהרה בנושא. מומחית בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי קבע כי יזדקק למעקב פסיכיאטרי אותו הוא מקבל במסגרת ציבורית ללא עלות. אשר לתרופות – מדובר בתאונת עבודה והתובע זכאי למימון מלא של העלות הכרוכה ברכישת תרופות. הנתבעת טוענת שהתובע כלל לא ניסה לפנות למוסד לביטוח לאומי או לקופת החולים כדי לקבל את ההחזר אותו הוא זכאי לקבל בהיותו נפגע עבודה. עוד טוענת הנתבעת כי כלל לא נקבע על ידי המומחים הרפואיים צורך בשמן קנאביס ומציינת כי מהתיעוד הרפואי עולה כי הוא סובל מבלטי דיסק בעמוד השדרה מזה שנים ובגין כך הומלץ לו לעבור טיפול ניתוחי ואופציה לשימוש בשמן קנאביס. התובע הציג קבלות ספורות בלבד ואישר שחלקן אינן קשורות לטיפולים רפואיים עקב התאונה. הנתבעת טוענת שהתובע, כנפגע עבודה, זכאי גם להחזר מלא בגין הוצאות הנסיעה לקבלת טיפול רפואי ולכן אין מקום לפסיקת פיצוי עבור הוצאות אלו.

     

43. התובע עותר לפיצויים בגין עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד. הוא ציין בתצהירו כי אינו מקבל עזרה כיון שידו אינה משגת. הנתבעת טוענת כי אין ממש בטענה זו נוכח הסכומים שמקבל התובע בכל חודש – קצבת נכות בסך 9000 ₪ מהביטוח הלאומי; קצבה מאוצר המדינה בסך 9000 ₪; תשלומים מפוליסות ביטוח בסך של כ – 15,000 ₪, נוסף למענק בסך של כ- 240,000 ₪ ששולם לו עם פרישתו. אם התובע היה באמת נזקק לעזרה – יכול היה לממנה בקלות. אין ראיה לכך שהתובע קיבל אי פעם עזרה כלשהי מבני משפחה או עזרה בשכר ולכן אין מקום לפסיקת פיצוי בגין עזרה בעבר. גם לא הוכח הצורך לעזרה בעתיד.

     

44. לאחר ששקלתי הראיות ונסיבות העניין, בשים לב לאופי הנכויות מהן סובל התובע, המצריכות עזרת צד שלישי, סיוע בניידות והוצאות רפואיות, אשר לא כולן מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי, אך גם בהיות התאונה תאונת עבודה, אני מעמידה את גובה הפיצויים בגין כלל ההוצאות בעבר ועתיד על סכום גלובלי בשיעור 400,000 ₪ נכון להיום, כולל ריבית. סכום זה כולל גם הוצאות בהן נשא התובע בגין חוות דעת רפואיות בהליך זה.

     

    ניכויים

     

45. מוסכם כי יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי שקיבל ויקבל התובע באופן יחסי בלבד, שכן במוסד לביטוח לאומי בוצע "צירוף נכויות" – הנכות בגין התאונה דנן (28%) עם נכות קודמת של התובע בכף היד, העומדת על 10%, סה"כ 35%. החלק היחסי של הנכות הקשורה לתאונה עומד על 71%. בהתאם לחוות דעת אקטוארית מתאריך 29.4.2025 שצורפה לסיכומי הנתבעת סכום תגמולי העבר והעתיד עומד על 3,976,643 ₪ כולל ריבית ולפיכך סכום הניכוי עומד על סך 2,823,416 ₪. יש לעדכן הסכומים למועד פסק הדין. הנתבעת תעביר לתובע חוות דעת אקטוארית מעודכנת בתוך 20 ימים מקבלת פסק הדין אצל הנתבעת. הניכוי יבוצע בהתאם לחוות הדעת המעודכנת.

     

46. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובע פרש מעבודתו לאחר התאונה ובעקבותיה ולכן יש לנכות את מענק הפרישה שקיבל, שלטענתה היה בסך נומינלי של 238,227 ₪, סכום שלא היה משולם לו לולא התאונה, כנטען. התובע נשאל בחקירתו הנגדית אם קיבל מענק פרישה, בסכום של כ- 250,000 ₪, והשיב בחיוב, כאשר לא זכר את הסכום המדויק. התובע טוען בסיכומי התשובה כי היה על הנתבעת להוכיח טענתה לניכוי זה ומשלא הוכיחה – יש לדחות הטענה. נטען שהנתבעת לא הציגה כל ראיה מהו סכום מענק הפרישה ולא הוכיחה שסכום זה לא היה משולם לתובע גם אם היה פורש לולא התאונה. נטען שהנתבעת מנסה להתבסס על שאלה בחקירה הנגדית לתובע אם קיבל מענק פרישה אלא שאין די בכך והיה על הנתבעת להציג ראיות בנושא. טענות התובע מקובלות עליי. ככל שרצתה הנתבעת לטעון לניכוי מענק הפרישה היה עליה להציג ראיות ברורות בנושא, לרבות ראיה לכך שהסכום לא היה משולם לתובע גם אם היה פורש ללא קשר לתאונה. לא ניתן להסתמך בעניין זה על תשובה כללית של התובע בחקירתו הנגדית כי קיבל מענק פרישה.

     

    סיכום

     

47. על הנתבעת לשאת בנזקי התובע בגין התאונה כמפורט בפסק דין זה. לסכום הפיצויים יתווספו שכ"ט עו"ד כולל מע"מ בשיעור 23.6%. שכ"ט עו"ד בגין ייצוג בהליכים במוסד לביטוח לאומי אינו נכלל בגדר נזקי התובע במסגרת הליך זה. לכל הסכומים תצורף ריבית שקלית מיום פסק הדין ועד מועד הפירעון.

     

48. בהתאם לסעיף 60(ג) לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), תש"ל – 1970 על התובע לבחור בין קבלת פיצויים בהליך זה ובין קבלת גמלאות מאוצר המדינה ובהתאם להחלטתו תיערך התחשבנות בין הצדדים. ככל שיבחר בגמלה ייחשבו החיובים לפי פסק דין זה מבוטלים. על התובע להודיע לבית המשפט ולמנהלת הגמלאות מהי בחירתו לא יאוחר מתום 10 ימים מהיום בו פסק הדין יהיה חלוט.

     

    ניתן היום, ד' אלול תשפ"ה, 28 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.