ת"א 35688-05-14 דדון ואח' נ' חדד

1.עסקינן בבקשת הנתבע (להלן: "המבקש") להורות לתובעים (להלן: "המשיבים") להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו בסך שלא יפחת מ- 400,000 ₪.

הבקשה סומכת על הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") וסעיף 353א. לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

2.הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית שהגישו המשיבים כנגד המבקש, בה נטען כי האחרון גזל מהם את כספם לאחר שלא העביר לידם את התמורה לה התחייב – מניות בחברת CLT.

כתב הגנה הוגש על ידי המבקש וכן בקשה לעיכוב ההליכים מכוח חוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 ולחילופין לסילוקה של התביעה על הסף מחמת "פורום לא נאות", העדר עילה ויריבות.

3.בבסיס הבקשה מונחת הטענה לפיה שני המשיבים הינם "תושבי חוץ ללא כל נכסים בישראל", דבר המעורר "חשד כבד בקרב המבקש שמא לא יהיה כל גורם ממנו יוכל להיפרע כאשר ייפסק לזכותו הוצאות במסגרת זכייתו בדין".

לטענת המבקש "ניהול ההגנה בפני" התביעה שהוגשה ללא בסיס "כרוך במשאבים רבים, זאת לאור הנזק הפוטנציאלי שיגרם" לו מן התביעה "וכן לאור העובדה" ש"הינו נתבע זר".

4.בתגובתם לבקשה התייחסו המשיבים למצבם הכלכלי האיתן, כמו גם לסיכויי התביעה, אשר להערכתם גבוהים מאוד.

בתצהיר שערך המשיב 1 בתגובה לבקשה ציין כי הינו "אדם אמיד ובעל נכסים", אשר בבעלותו "בית בלונדון ששוויו מוערך ב- 2 מליון פאונד" וכי המשיבה 2 הינה "חברה יציבה אשר אין לה חובות ועומדת בכל התחייבויותיה בהתאם לחוקי איי הבתולה הבריטיים".

עוד ובנוסף הצהיר המשיב 1 כי בכוונת המשיבים "לקיים את החלטות בית המשפט, ובכללן לשלם הוצאות" ככל שיחויבו בתשלומם.

המסגרת הנורמטיבית

5.הבקשה סומכת, כאמור, על הוראת תקנה 519 לתקנות שעניינה חיוב "תובע" בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע וכן על הוראת סעיף 353א. לחוק החברות שעניינו .