ת"א 35524-01-13 מלחם ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

1.בקשה מטעם התובעים, לפטור אותם מתשלום יתרת אגרת המשפט.

2.בכתב התביעה העיקרי שהוגש בתיק זה, עתרו התובעים לכך שהנתבעת, מדינת ישראל, תחויב לפצותם עבור נזקי הגוף שנגרמו למנוח נדים מלחם ע"ה, שנהרג כתוצאה מירי שבוצע על ידי שוטר משטרת ישראל.

3.לאחר שבתיק התקיימו ארבעה קדמי משפט הגיעו הצדדים לפשרה, ולפיה שולם לתובעים פיצוי בסך 500,000 ₪, כולל שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט. להסכם הפשרה שנעשה בין הצדדים, ניתן תוקף של פסק דין.

4.לאחר מתן פסק הדין, חויבו התובעים בתשלום יתרת אגרת המשפט. לאור העובדה שנעשתה פשרה, ולאור סכום הפשרה, נשלחה אל בא כוח התובעים הודעת חיוב, ולפיה התבקשו התובעים לשלם את יתרת אגרת המשפט בסך 10,559 ₪. לגבי סכום זה מבקשים התובעים את הפטור בבקשה שלפני.

5.בבקשתו טען בא כוח התובעים, כי הגם שבתיק זה התקיימו ארבעה דיונים, רק אחד מהם עונה להגדרת "קדם משפט", כמשמעות הדבר בתקנה 143 לתקנות סדר נדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

6.באת כוח המשיבה מתנגדת לבקשת המבקשים, ולטענתה התקיימו בתיק זה ארבע ישיבות קדם משפט, ואין הצדקה למתן הפטור המבוקש.

7.לאחר ששקלתי ענות באי כוח הצדדים, הנני מחליט לדחות את הבקשה.

מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי בתיק זה התקיימו ארבע ישיבות קדם משפט, ועל כן אין התובעים זכאים לפטור האוטומטי, לו זוכה מי שהתפשר לפני תום ישיבת קדם המשפט השלישית.

באשר לגופם של דברים, לא מצאתי נימוקים המצדיקים מתן הפטור המבוקש. אגרת המשפט בה חויבו התובעים משקפת למעשה שתי עובדות. העובדה הראשונה היא, הפער הגדול בין סכום הפשרה לסכום סמכותו של בית המשפט המחוזי, לו הוגשה תביעת התובעים. העובדה השניה היא, שהצדדים התפשרו, ועל כן החיוב באגרה הוא בשיעור שליש מהאגרה שהייתה חלה אלמלא הפשרה.