ת"א 3544-09-14 פלונית ואח' נ' עירית ירושלים

1.לפניי בקשה מטעם הנתבעת, להגשת תצהיר חוקר פרטי ולדחיית העיון בו מצד התובעים עד לאחר שמיעת עדות תובעת 1. תובעת 1 מתנגדת לבקשה, וטוענת כי התצהיר הוגש באיחור וכי בכל מקרה אין לאפשר את הותרתו חסוי מעיניה עד לאחר חקירתה.

2.עיינתי בבקשה בתשובה ובתשובה לתשובה, וכן בתצהיר שהובא היום לעיוני.

3.באשר לעצם הגשתו של התצהיר, סבורני כי יש מקום להתירה. כידוע, "הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב'חבילה אחת'. רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות" (רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (30.7.02)). בהחלטה אם לאפשר להגיש ראיה נוספת יש לשקול, בין היתר, את אופיה של הראיה ואת חשיבותה לבירור המחלוקת בין הצדדים, את השלב שאליו הגיע המשפט, וכן האם היה על הצד המבקש להגיש את הראיה לדעת עליה מוקדם יותר (שם; ראו גם: רע"א 1297/01 מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד נה(4) 577). במקרה שכאן האיזון בין השיקולים השונים מוליך למסקנה שיש לאפשר את הגשת התצהיר במועד שבו הוגש. אמנם, לא הוצג טעם מבורר לכך שהחקירה לא נערכה מבעוד מועד ושהתצהיר לא הוגש עם יתר תצהירי הנתבעת. עם זאת, לא ניתן לומר כי מדובר בראיה נטולת חשיבות, ולו לעמדתה של הנתבעת; הגשת התצהיר כעת לא תשנה מסדר הבאת הראיות ולא תסרבל את ההליך, שכן התצהיר מוגש למעשה כהמשך לתצהירים שכבר הגישה הנתבעת ועוד בטרם החל השלב הבא של שמיעת העדויות; וההערכה הסבירה היא כי התצהיר לא יצריך מן התובעים היערכות מחודשת ביחס לשלב העדויות. אני מתיר אפוא להגיש את התצהיר.

5.עם זאת, איני סבור כי יש להותיר את התצהיר חסוי מעיני התובעים עד לאחר חקירת תובעת 1. כידוע, הכלל הוא גילוי ולא כיסוי. כלל זה נסוג, בין היתר, כאשר קיים חשש שגילוי מוקדם יקשה על בירור האמת (ראו: רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ פ"ד נה(1) 515 (1999)). במקרה שכאן, עיון בתצהיר מלמד לטעמי כי לא קיים חשש ממשי לפגיעה בבירור האמת בשל גילויו לתובעים כעת. ראשית, חשיבותו לכאורה של התצהיר מבחינת הנתבעת אינה רק לצורך עימות עם גרסת תובעת 1, אלא גם כראיה עצמאית שעניינה מידת השפעתה התפקודית של הנכות הרפואית של התובעת. שנית, והוא עיקר: במסגרת תצהירה התייחסה תובעת 1 לעניינים שאליהם מתייחס תצהיר החוקר הפרטי וסיפקה לגביהם גרסה, כך שהיא עשויה להיתפס עליה ממילא (השוו: רע"א 10551/02 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' אבוטבול (5.2.2003)).

6.אני מורה, אפוא, כי התצהיר ייסרק לתיק בית המשפט; כי הנתבעת תמציא לתובעים העתק של התצהיר עד מחר, 3.1.17; וכי עדותו של החוקר המצהיר תישמע במועד שנקבע לשמיעת העדויות.

7.בשים לב לתוצאה שאליה הגעתי, יישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ז, 02 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: