ת"א 35420-06-13 קאסם נ' אמאן-זכוכית בטחון בע"מ

בקשת הנתבעת לחייב התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה.

עסקינן בתביעתו של תושב הרש"פ לפיצוי גלל נזקי גוף שנגרמו לו לפי הנטען במהלך עבודתו אצל הנתבעת. התובע הופטר מהגשת חוות דעת רפואית עקב חסרון כיס בהחלטתי מיום 20.11.14.

על פי הנתבעת, בין היתר, סיכויי התביעה נמוכים במיוחד נוכח התיאור הכללי של נסיבות אירוע התאונה בכתב התביעה והיות והוא תושב הרש"פ יש לכך נפקות לעניין אופן חישוב הפיצוי לעניין אבדן כושר השתכרות, עת להערכתה "ייבלע" בכל מקרה הפיצוי בתובענה דנן בפיצוי שיתקבל מאת המוסד לביטוח לאומי.

התובע שולל טיעונים אלה ולשיטתו במיוחד ככל שתיוחס לנתבעת אחריות מלאה לקרות התאונה אף אין סיכוי של ממש ל"היבלעות" התביעה בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

עיינתי בטיעוני הצדדים ושוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

כידוע, הכלל הוא, כי ערובה להבטחת הוצאות הנתבע תופקד בערכאה הדיונית במקרים חריגים בלבד (השוו: ר"ע 2448/98ד' מיוחס נ' רוזן פ"ד נג(3), 145, 149). שכן אל מול הרצון למנוע תביעות סרק יש גם להקפיד על זכות הגישה לערכאות הקנויה לכל, גם לתובעים חסרי אמצעים [לזכות הגישה לערכאות ולמצבו הכלכלי של תובע בכל הנוגע עם ערובה להוצאות הנתבע השוו, למשל ובהתאמה: ע"א 733/85 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פ"ד נא(3) 577, 628 וע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת פ"ד מד(1) 1047 ; השוו גם: רע"א 2142/13 שויהאדי נ' קרמין (מצוי במאגרים המשפטיים ; 13.11.14)].

בענייננו, עסקינן בתושב האזור, ובהקשר זה נקודת האיזון מעט שונה, עת מוחזק תושב האזור כתושב חוץ לעניין סיכויי אכיפה פוטנציאלית של הוצאות שייפסקו. דא עקא, לא ראיתי בטיעוני הנתבעת התייחסות למקום מושבו של התובע כנימוק העומד בפני עצמו, באשר לסיכויי אכיפת פסיקת הוצאות, כך שיש להניח שהנתבעת זנחה שיקול זה.

יחד עם זאת, גם בהינתן מסקנה שונה, וגם לו היתה משתיתה הנתבעת בקשתה על נימוק זה, עדיין קובעת ההלכה הפסוקה כי מקום מושבו של תובע הינו אך אחד מן השיקולים שיש לבחון במסגרת בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. לצידו של שיקול זה, בין היתר, על בית המשפט לבחון, ככל הניתן, את סיכויי התביעה ואת מצבו הכלכלי של התובע, והשלכתו על האינטרסים של הצדדים שניהם [בהקשרים אלה השוו, בין היתר: רע"א 2142/13 שויהאדי נ' קרמין (מצוי במאגרים המשפטיים ; 13.11.14), בר"ע (י-ם) 308/08 מדינת ישראל נ' סבאח (מצוי במאגרים המשפטיים ; 26.2.08), ת.א (י-ם) 44905-08-10 עבד ארחמאן נ' מדינת ישראל (מצוי במאגרים המשפטיים ; 01.05.11), ת.א (י-ם) 13502-11-11 עבד אלסלאם נ' ש.כ תומר השקעות ובניין בע"מ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 10.9.13), ת.א (י-ם) 41619-02-12 חושיה נ' אחים טהה בניין והנדסה בע"מ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 11.9.13), והאסמכתאות בהם].

בענייננו, אף לו אניח כי הבקשה נסובה גם על מקום מושבו של התובע כנימוק של ממש, איני רואה להיעתר לה. עוד בהחלטה החלוטה בדבר הפטרתו של התובע מהגשת חוות דעת רפואית נקבע כי אין עסקינן בתובענת סרק. לא ניתן לקבוע אחרת (לרבות באשר לשיעור הפוטנציאלי של הפיצוי בהליך אל מול הפיצוי שכבר ניתן לתובע, במיוחד עת לא מצויה בפני בית המשפט חוות דעת רפואית מטעם איזה מן הצדדים) – גם לו אניח שגרסתו של התובע בכתב התביעה תמציתית מאד – בין היתר נוכח הגרסה הלאקונית שהעלתה הנתבעת עצמה בכתב ההגנה.