ת"א 35202-11-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזריה

בפניי בקשתה של התובעת למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתב ובמסגרתו עותרת התובעת לחייב את הנתבע בשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום התביעה וכן בהוצאות משפט ממשיות אותן השאירה לשיקול דעתו של בית המשפט.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובבקשה החלטתי לחייב את הנתבע בסכום התביעה אך לדחות את בקשת התובעת לפסיקת שכר טרחה בשיעור של 20% וזאת מהנימוקים שלהלן.

1. התובעת הגישה כתב תביעה כנגד הנתבע בגין מעשי מרמה שביצע כלפיה ואשר בגינם הורשע ע"פ הודאתו.

2. כתב התביעה נמסר לרעייתו של הנתבע והנתבע לא הגיש כתב הגנה במועד שנקבע בדין.

אעיר כי איני משוכנע כי בשלב זה היה צורך בצירוף תמונתה של רעיית הנתבע ולא ראיתי מדוע יש טעם לפגוע בפרטיותו של אדם אחר שאינו בעל דין.

3. התובעת זכאית לפסק דין וכן לפסיקת שכר טרחת בא-כוחה והוצאות משפט.

האם היא זכאית לשכר טרחה בשיעור שנתבקש? התשובה לכך שלילית.

4. תקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי "בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון".

5. ראו גם שאת שנאמר בע"א 10242/09, עו"ד משה בלטר ואח' נ' אילנה מוזר ואח', מפי כב' השופט י. עמית בזו הלשון :

"במסגרת קביעת ההוצאות רשאי בית המשפט להתחשב, בין היתר, ב"אופייה של התובענה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו. הדרך שבה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות. בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך, עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל, אם הפסיד בסופו של יום" (סיעת ביאליק, שם)".