ת"א 35200-10-10 ברכה נ' ג'דעאניאן ואח'

בפני תביעה כספית ע"ס 450,000 ₪.

בכתב התביעה (שהוגש בסדר דין מקוצר) התובע טוען, בין היתר, כדלקמן:

1.כי הנתבע 1 עוסק ברכישת עתיקות בחו"ל ובמכירתם.

2.כי הנתבע 2 הוא אביו של הנתבע 1.

3.כי ביולי 2010 הלווה לנתבע 1 סכום מצטבר של 450,000 ₪ לצורך רכישת סחורה הכוללת עתיקות בחו"ל.

4.כי הנתבע 1 התחייב לסלק ההלוואה ומסר שיקים כאשר שורת המוטב ריקה וע"מ שהתובע יוכל להשלימה כאוות נפשו.

5.כי ההלוואות הועברו לנתבע 1 בין היתר גם בהעברות לחו"ל ע"י אחיו התאום של התובע דוד ברכה.

6.כי עשה שימוש בשיקים ומסר אותם למוטבים אשר לאחר סירובם, החזירו אותם לתובע וחתמו על המחאת זכויות בהם לתובע.

7.כי הנתבע 1 ערב ערב להלוואות שקיבל הנתבע 1 עד לסכום של 800,000 ₪.

8.כי הנתבע 2 מסר לתובע שיק ע"ס 80,000 ₪.

9.כי הנתבע 1 לא פרע את תשלומי ההלוואה כסדרם, השיקים שמסר חוללו אכ"מ וחשבונו בבנק הפך מאוחר יותר למוגבל.

10.כי הנתבע 1 יצא ועזב את הארץ בחודש ספטמבר 2010 ומאז לא שב ו/או יצר קשר עם התובע.

ביום 6.12.10 ניתן פס"ד בהיעדר כנגד הנתבעים ולאחר מכן, פסה"ד כנגד הנתבע 2 בוטל בהחלטת כב' הרשם (כתוארו אז) בוקר מיום 30.5.11.