וולף נ' שרשבסקי

מבוא

1. לפניי תביעה כספית שהגישה התובעת נגד הנתבע, עורך דין במקצועו, בגין נזקים שלטענתה נגרמו לה כתוצאה משני מעשים המיוחסים לנתבע: האחד – אימות כוזב של חתימתה על גבי שטר משכנתה מיום 26.10.2015, מבלי שהתייצבה בפניו ומבלי שחתמה על השטר; והשני – הכנתו ואישורו של מסמך הרשאה, שלטענתה לא נתנה, אשר שימש לצורך רישום המשכנתה לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ.

2. לטענת התובעת, חתימתה על שטר המשכנתה זויפה על ידי בעלה לשעבר, ירון וולף (להלן: "ירון"), והנתבע, שהיה חברו הקרוב, אישר את החתימה כאילו נחתמה בפניו. עוד נטען כי הנתבע אישר או הכין מסמך הרשאה שנחזה להיות מסמך שניתן על ידי התובעת, ובכך אפשר את רישום המשכנתה.

3. לטענת התובעת, מעשי הנתבע היו חוליה מרכזית בנטילת ההלוואות מבנק לאומי, ברישום המשכנתאות על דירת מגוריה, ובהמשך במימוש הדירה ובנזקים הכלכליים שנגרמו לה ולילדיה.

4. הנתבע, מצדו, מכחיש את אחריותו לנזקי התובעת. בין היתר טוען הוא כי אינו זוכר את מעמד אימות החתימה בשל חלוף השנים; כי אין לייחס לו אחריות לכך שירון נטל הלוואות ולא עמד בהחזריהן; כי הדירה הייתה משועבדת קודם לכן בגין חובות לבנק הפועלים; כי התובעת עצמה חתמה על מסמכי ההלוואות מול בנק לאומי; וכי בהמשך הגיעה להסדר עם הבנק.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים, בחוות דעת המומחית מטעם בית המשפט, במסמכים שהוגשו, בפרוטוקולי הדיונים ובסיכומי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להבחין בין שלוש שאלות נפרדות: הראשונה – האם חתימת התובעת על שטר המשכנתה זויפה והאם הנתבע אימת אותה שלא כדין; השנייה – האם הנתבע ביצע מעשים נוספים בקשר למסמך ההרשאה ולרישום המשכנתה; והשלישית – מהו הקשר הסיבתי בין מעשים אלה לבין הנזקים שהתובעת טוענת כי נגרמו לה.

   הרקע העובדתי

6. התובעת וירון נישאו ביום 17.06.2001, ובמהלך נישואיהם נולדו להם שישה ילדים משותפים.

7. ביום 11.03.2003 רכשו בני הזוג את דירת מגוריהם ברחוב עמק רפאים בירושלים. לפי הראיות שהוצגו, הדירה נרכשה מכספי הוריהם של בני הזוג, ובשלב הרכישה לא ניטלה משכנתה לצורך מימון הרכישה.

8. ביום 26.10.2015 נערך שטר משכנתה לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ בסך 1,250,000 ₪. על גבי השטר מופיעה חתימה הנחזית להיות חתימתה של התובעת וכן אישור הנתבע, כעורך דין, בדבר חתימתה בפניו.