ת"א 35037-07-13 שמידט ואח' נ' עיריית קרית אתא

בקשה לפסול את חוות דעתו של המומחה (מודד) מטעם ביהמ"ש, ולחלופין לאפשר לתובעים לחזור בהם מהסכמתם, ולאפשר להם להגיש חוו"ד פרטית מטעמם. ראיתי לדחות הבקשה על שני ראשיה ולחייב התובעים בהוצאות הנתבעת בבקשה.

1. תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת משטר ברור לפיו, מרגע בו הוסכם על ידי בעלי הדין למנות מומחה מטעם ביהמ"ש, לא יוכלו הם להגיש חוו"ד מטעמם, ואף אם הגיש מי מהם חוו"ד כזו עובר למינוי – תיחשב חווה"ד כמי שלא התקבלה כראיה. במקרה זה אכן הוסכם על ידי שני הצדדים על מינוי מומחה – מודד מטעם ביהמ"ש.

2. לא זו אף זו , ולמען הסר כל ספק: בישיבת 30.10.14 , בה ניתנה ההסכמה ההדדית למינוי , נרשמה הצהרת הצדדים כי לאחר שתוגש חוו"ד המודד לא יגישו הם חוו"ד מודדים מטעמם.

3. אף בלעדי הצהרה דיונית מחייבת זו, לא כל שכן בנוסף לה, מנועים התובעים "לגלגל מחדש הקוביות" מן הטעם שחוו"ד המומחה אינה נושאת בעיניהם. בודאי שאין מקום להתיר להם להגיש חוו"ד פרטית מטעמם. יכולים הם כמובן להיעזר במומחה כדי להכין שאלות הבהרה או לחקור מומחה ביהמ"ש, אך לא לצרף חוו"ד מטעמם.

4. עיון בבקשה מעלה כי חרף כל טענות התובעים (המרובות) ביחס לחוו"ד המומחה, מה שבפועל קיים כאן הנה מחלוקת תוכנית עם חוות דעתו. מחלוקות שכאלה, ולו מחלוקות יסודיות הכוללות גם טענות על מקצועיות חווה"ד הנן דבר שבשגרה, ואינן מקימות עילה מוכרת בדין – לא לפסילת חווה"ד ולא להגשת חוו"ד פרטית משעה שבאה הסכמה הדדית למינוי מומחה.

5. אין ממש בטענה "שלא יעלה על הדעת" לכבול את התובעים בהסכמתם נוכח הפגמים המרובים שנפלו בחוו"ד המומחה , שכן אין הם מסוגלים לסתור או להפריך את חווה"ד אלא באמצעות חוו"ד מטעמם. על הזכות הקנויה להציג חוו"ד פרטית – אין חולק, אך לא ניתן לחלוק גם שהדין קובע שניתן להתנות בהסכמה על זכות זו, בין באמצעות הסדר דיוני ובין בהסכמה לא מסוייגת למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש , וכאן נעשו שני הדברים כאחד, כאשר הצדדים הסכימו לייתר חוו"ד פרטיות מטעמם ולמנות מומחה מטעם ביהמ"ש. התובעים אינם שבעי רצון מחוות הדעת וסבורים כי טעה המומחה . אך ראשית, זכותם לחקור את המומחה ולהציג בפניו השגותיהם לגופו של ענין, כדי לשכנעו שטעה, וכי יש להביא בחשבון אופן מדידה שונה או לערוך חישוב שטחים מחודש. הזכות המקבילה קנויה אף לנתבעת. שנית, מה שדוקא לא יעלה על הדעת הנו כי צד שחווה"ד אינה משרתת עניינו, והוא חולק תכנית על מסקנות המומחה או חוות דעתו או יש לו טענות על מקצועיות חווה"ד, יוכל להתנער בדיעבד מהסכמתו, ולהגיש חוו"ד מטעמו. בכך יש גם אי הגינות דיונית כלפי הצד שכנגד, ואף חתירה תחת משטר התקנות שביקש לייעל ולאפשר לשני הצדדים להגיע להסכמה דיונית שתייתר הסרבול הכרוך בחוות דעת פרטיות על עלותן, זמני חקירות וכיוצ"ב. הרי שני הצדדים קנו אהדדי סיכוייהם וסיכוניהם באותה הסכמה דיונית כשלא היתה קנויה ידיעה ביחס למסקנות המומחה. והנה מבקש צד שסבור כי סיכוניו התממשו להתנער מהסכמתו בדיעבד. שלישית, יש מקרים, נדירים ביחס, בהם יכול וביהמ"ש יגיע למסקנה כי אין בחווה"ד כדי לתן בידיו כלים מספיקים להכרעה, להבדיל ממצב בו לא נוחה חווה"ד לאחד מן הצדדים והוא חולק עליה. במקרים שכאלה הסמכות בידו למנות מומחה נוסף. גם במקרה כזה אין שום עילה או הצדקה להתיר לצדדים להגיש חוו"ד פרטיות, בניגוד לתקנות ולהסכמה דיונית מחייבת. אך משעה שאין עילת פסילה שהומחשה (וחרף הנטען בבקשה – היא לא הומחשה) אין לקפוץ ישר לשלב זה של מינוי מומחה נוסף, שהנו נדיר ביחס, ככל שיש אפשרות שגם אם חסר דבר מה בחוו"ד המומחה, יוכל הוא להשלים החסר. כך למשל לא השיב המומחה לשאלה המפורשת שנשאל האם חרגה העיריה לתוך שטח חלקת התובעים, מעבר לשטח שהופקע, כאשר התבקש גם להכין תשריט ובו ציון החריגה ושטחה , ככל שימצא שיש שטח כזה. יחד עם זאת צירף המומחה תשריט ובו סימן גבולות החלקה לאחר הפרשת שטחים לדרך בהתאם לתכנית, סימן השטח שהופרש, סימן גבולות החלקה שנותרה לתובעים לאחר ההפרשה, וסימן מדרכה או תוואי שיועד למדרכה שכן חודר לאותו חלק, אמנם בלי לציין שטחו, כאשר נחזה שהחדירה גם "פצלה" החלקה באופן שנותק משולש קטן "שנותק" משטח החלקה.

6. לכאורה יש לאפשר למומחה להשלים חוות דעתו על דרך מתן מענה מפורש לשאלה מהו לשיטתו שטח החדירה לחלקת התובעים על ידי המדרכה שנסללה בשטחם, כפי שנותר לאחר ההפקעה ושסימן בתשריט. כלומר מהו השטח שנגרע מחלקת התובעים מעבר להפקעה (ויכול שגם להתייחס לשאלה מהו השטח קטן ש"נותק", מן החלקה שנותרה בידם על ידי המדרכה שחדרה לשטחם– כעולה לכאורה מן התשריט). אלא שממילא סבורים התובעים כי המומחה טעה בחישוביו ביחס לשטח המופקע, כאשר לטענתם שטח ההפקעה שהביא בחשבון שגוי (211 מ"ר לשיטתו במקום 150 מ"ר לשיטת התובעים). היות ומדובר בשאלות שלובות נראה שיש לאפשר לצדדים בנוסף להפנות שאלות הבהרה או לחקור המומחה, בטרם תושלם חוות דעתו. בשלב זה אין לבצע את "קפיצת הדרך" המבוקשת על ידי ב"כ התובעים ולמנות מומחה אחר.