ת"א 3497-04-13 מסרי נ' מועצה מקומית ג'דידה-מכר

ביום 4.4.06 בשעות הערב התחולל מזג אוויר סוער במיוחד (מעין סופת מיני טורנדו, כלשון התובע בתביעתו) אשר בעקבותיו נגרמו לביתו של התובע נזקים.

התובע טוען כי בעקבות האירוע הנ"ל קיבל הבטחה מאת הנתבעת לפיצוי בגין מלוא נזקיו. יחד עם זאת, הנתבעת נמנעה מלשלם את הפיצוי המובטח ומכאן הוגשה תביעתו על סך 80,000 ₪.

הנתבעת דוחה מכל וכל את טענות התובע ועותרת לדחות את התביעה ממספר נימוקים: התיישנות, העדר יריבות, העדר עילת תביעה וכן שיהוי רב.

לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית ובפתח ישיבת ההוכחות, הודיעו הצדדים על הסכמתם להסתפק בחומר הקיים בתיק ביהמ"ש ולהגיש סיכומים בכתב לצורכי מתן פסק דין מנומק.

בפתח הדברים אציין כי במסגרת ישיבת קדם משפט שהתקיימה הבהיר ב"כ התובעת במענה לשאלת ביהמ"ש כי "עילת התביעה היא עילה חוזית בלבד". מכאן, המחלוקת מצטמצמת לשאלה האם אכן הוכיח התובע עילה חוזית אשר בכוחה ניתן להטיל חבות משפטית על הנתבעת בגין אירוע טורנדו.

בכל הקשור לטענת ההתיישנות אני דוחה טענה זו מאחר והתביעה הוגשה יום לפני חלוף מועד ההתיישנות. די בכך כדי לדחות טענה זו.

לעניין טענת השיהוי אני יכול לקבוע באופן כללי כי יש בסיס משפטי ראוי לדיון בטענה זו שהעלתה הנתבעת, אך אינני רואה צורך בכך נוכח התוצאה אליה הגעתי בכל הקשור לטענה של העדר עילה חוזית.

אין מחלוקת בין ב"כ הצדדים בכל הקשור להוראות הדין וכן להוראות הפסיקה במקרה שלפנינו. מוסכם כי על פי סעיף 193 לצו המועצות המקומיות, תשי"ג-1953, שכותרתו "חתימה על מסמכים מסויימים", נקבעו דרישות מהותיות על מנת שהמועצה תחוב כלפי אדם אחר לתשלום סכום כספי כלשהו: האחד קיום הסכם בכתב, והשני חתימת ראש המועצה וכן גזבר המועצה על ההסכם הנ"ל.