ת"א 34693-02-10 בן נעים נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

לפני בקשה לקביעת זהות מומחה ולהשתת שכר טרחת המומחה על הנתבעת, במסגרת תביעה שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

ביום 3.5.12 קבע בית המשפט (המותב הקודם שדן בתיק) כי קיימת ראשית ראיה למינויו של מומחה בתחום הריאות. יחד עם זאת, השית בית המשפט את שכר טרחת המומחה על כתפי התובע, זאת מן הטעם שהתאונה היא תאונת עבודה ומשכך "היה בידי התובע לפנות למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת קביעה".

בהסתמך על החלטה זו, עתר בא-כוח התובע, במסגרת קדם משפט שנערך לפני ביום 27.4.14, לקבוע את זהות המומחה ולהשית את שכר טרחתו על הנתבעת. בא-כוח התובע טען לעניין זה – תחילה בעל-פה ובהמשך בכתב – כי לאור שינוי ההלכה בנוגע למימון שכר טרחת המומחה, ובפרט לאור הלכת פלונית (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.5.12)), הרי שיש מקום לשנות מקביעת המותב הקודם בנוגע למימון הביניים של שכר המומחה, ולקבוע כי הנתבעת היא שתישא בשכרו בשלב זה. התובע פנה, אמנם, למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) לקביעת נכותו בתחום הריאות, אולם בא-כוחו סמך ידיו על ההלכה שנפסקה ברע"א 8598/07 והבה נ' הראל (5.12.07) (להלן: הלכת והבה) וטען כי מאחר שלבית המשפט כבר הוגשה חוות דעת מומחה בתחום האורתופדיה ונבחר מסלול מינוי המומחים, הרי שלא ניתן "לזגזג" בין מסלולי סעיף 6א ו-6ב לחוק הפיצויים ויש למנות מומחה גם בתחום הריאות.

הבקשה הועלתה רק במעמד הדיון ומשכך, ניתנה לנתבעת האפשרות להגיב לבקשה בכתב. הנתבעת התנגדה לבקשה מכל וכל וטענה, בין השאר, כי התובע הציג תמונה חלקית באשר להשתלשלות האירועים בתיק וכי התובע ויתר על מינוי המומחה בתחום הריאות ומטעם זה פנה למל"ל לצורך קביעת נכותו בתחום זה. על כן, כך נטען, יש לדחות את בקשתו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין בקשת התובע להידחות.

אין חולק על כך שתחום הריאות נידון במסגרת וועדת המל"ל ונקבע כי לתובע לא נותרה נכות. התובע סבור כי על אף קיומה של קביעה זו ולאור הלכת והבה, הרי משמונה מומחה בתחום האורתופדיה, יש למנות מומחה מטעם בית משפט גם בתחום הריאות. אין בידי לקבל טענה זו.